האדם בעולם המערבי נע ממקום למקום כמו רודפות אותו רוחות
"אני עסוק", "אני מאוד מאוד ממהר", "אין לי זמן".
אדם ממהר נדמה לנו כאדם שיש לו הרבה עיסוקים חשובים. אדם פעיל, פורה, מוציא מן הכוח אל הפועל. ואולי נדמה לנו כי עלינו להעריך אותו על כך שאיננו עצלן. והאדם משחק לידי המחשבה הזו. וממהר, ממהר מאוד לכל מקום כדי שלא יחשבו אותו לעצלן. אף בתוך ביתו. הוא מאמץ הליכה מהירה, תנועת עיניים מהירה (שגורמת לאיבוד הראייה, כך לפי מאיר שניידר), דיבור מהיר, וכתוצאה מכך גם נשימה מהירה, דפיקות לב מואצות, בעיות עיכול, שחרור הורמוני דחק, חרדות, לחץ נפשי, מתח תמידי, פעילות מרובה של האמיגדלה ופעילות מועטה של המוח הקדמי, הלוגי.
בעקבות כל אלו האדם הופך לאיטו לחולה, אומלל וטיפש.
מהן החדשות הטובות? ניתן לשנות זאת.
איך יכול להחזיר האדם את השליטה לידיו?
אחת הטכניקות המצוינות היא 'תנועה איטית מודעת'.
תנועה איטית מודעת היא לא טכניקה חדשה. ביצעתי התאמה של הטכניקה "מדיטציה בהליכה" עבור האדם המערבי הממהר. אני בטוחה שהתאמה זו נוצרה במוחם של אחרים אלפי שנים לפני שעלתה בי המחשבה הראשונה בנושא.
מקורה של המדיטציה בהליכה בפילוסופיה המסורתית המזרחית העתיקה – ZEN.
זן היא מסורת בודהיסטית אשר מנחה את האדם בדרכו אל הרוגע הפנימי. אל הוויה שלווה נטולת שיפוטיות על הסביבה ועל העצמי. בהוויה זו, האדם מביט על העולם כאילו הוא רואה אותו לראשונה בכל רגע ורגע. ללא ציפיות וללא אכזבות. עם חמלה ואהבה.
ה-ZEN מנחה אותנו בדרכנו להשגתה של הוויה רגועה באמצעות דרכים שונות, והעיקרית בהן היא מדיטציה.
אסביר תחילה מהי מדיטציה ומהי מדיטציה בהליכה, ולאחר מכן אעבור להסבר על תנועה איטית מודעת.
נעשה מדיטציה שוב ושוב, עד שנגיע לנירוונה
מטרת המדיטציה היא לאמן את מוחנו להישאר בהווה. מרוכזים ברגע ה'עכשיו'. מחשבות מחזירות אותנו לעבר או ממקמות אותנו בעתיד. ולכן אנו מאמנים את מוחנו להסיט מחשבות הצידה, ולהתמקד בהווה.
פרשנויות מובילות למחשבות.
"אני לא אוהבת את הרצפה הזו" / "הכלב מפריע לי להתמקד בכלום" – אלו הן פרשנויות, אשר מהוות את תחילתה של מחשבה. אנו לא רוצים לעסוק במחשבות. אנו רוצים "טבולה רסה" – לוח חלק. אך מוחנו, אשר אינו מורגל בהוויה נטולת מחשבות, מייצר מחשבה לאחר מחשבה לאחר מחשבה.
לאחר ש"תפסנו את עצמנו" חושבים מחשבה, נחזור מיד לרגע ההווה.
כאשר במהלך המדיטציה הוסטה תשומת לבנו והחלו בנו מחשבות טורדניות, דבר שצפוי להתרחש שוב ושוב באופן תכוף (במיוחד בהתחלה), נחזור מיד לרגע ההווה בטבעיות וללא ביקורת עצמית. ביקורת, הלקאה עצמית, היא התעסקות עם זמן העבר. אנו רוצים לחוות את זמן ההווה.
כאשר אנו נמצאים ברגע ההווה יש לנו שליטה על מחשבותינו, על רגשותינו ועל התנהגותנו, ולכן אנחנו יכולים לשנותם.
למתחילים, מדיטציה היא קשה ומתישה. המוח לא רגיל להיות ממוקד ברגע ההווה. הוא מתרוצץ ממחשבה למחשבה ומפרשנות לפרשנות. אזורים במוח נדלקים יחד ולחוד, ומוחנו מייצר מחשבה לאחר מחשבה. כך הוא רגיל, כיוון שהוא פועל על פי תבניות אוטומטיות. התפקיד שלנו במדיטציה הוא להסיט מחשבות הצידה, ולחזור להתמקד בכלום הריק.
בהתחלה זה מרגיש כמו מלחמה. אך לאחר זמן מה, לעתים כמה חודשים, אנו מתחילים לחוש רוגע פנימי, שלווה, חיבור לשדה האלקטרו-מגנטי המאוחד אשר עוטף אותנו ואת היקום כולו.
מדיטציה בישיבה
נוכל לעצום עיניים או להותיר אותן מעט פקוחות (בסדק צר). נוכל להביט על הקיר או על הרצפה. נהוג לבהות בנקודה כלשהי מולך, ומעט למטה. נשב בישיבת לוטוס, ישיבה מזרחית, או כל ישיבה זקופה אחרת. למתקשים לשבת על הרצפה, ניתן לשבת על כיסא. למתקשים לשבת, ניתן גם לשכב.
מדיטציה בהליכה
מדיטציה בהליכה היא סוג של מדיטציה שמבצעים בעת הליכה איטית. זו הליכה בנחת, ברוגע. איננו ממהרים לשום מקום. אנו הולכים בצעדים קטנים ואיטיים מאוד. עקב בצד עקב. אין זה משנה לאן אנו הולכים. המטרה שלנו היא ההליכה עצמה. כדי להישאר בהווה, נמקד את תשומת הלב שלנו:
- בפעולות – במגע של רגלינו על הקרקע (כדאי ללכת יחפים); בנשימותינו; בזקיפות קומתנו.
- או בסביבה הקיימת כפי שהיא – הנה רצפה; הנה עץ; הנה פרח; אני שומעת כלב נובח, הקיר לבן.
לא נתמקד בפרשנות שלנו את הדבר. ננסה להסיט את המחשבה הצידה, ולחזור לרגע ההווה – לכלום הריק.
אני ממליצה לעשות מדיטציה בכל יום, ללא קשר לתנועה האיטית המודעת – שחשובה גם היא. אני באופן אישי משלבת את שתי הטכניקות: מדיטציה (רגילה, לא הליכה) בכל בוקר ובכל לילה לפני השינה, ותנועה איטית מודעת מס' פעמים במהלך היום.
מהי תנועה איטית מודעת?
תנועה איטית מודעת היא תרגול מדיטציוני תוך כדי תנועה.
- ניתן לתרגלה תוך תנועה ללא מטרה. למשל – ריקוד או תנועה כללית במרחב. כתיבה איטית במיוחד. שתיית תה איטית במיוחד. וכדומה.
- ניתן לתרגלה בעת ביצוע פעולה יומיומית (מטלה) שהיא אוטומטית עבור הגוף. כלומר, הגוף כבר יודע לבצע את המטלה בעל פה. למשל: צחצוח שיניים או הכנסת כלים למדיח. המוח מפעיל תבנית קוגניטיבית-התנהגותית אוטומטית שאין צורך להרהר בה על מנת לבצעה. תכנית פעולה אוטומטית.
מטרתנו: עצירת תכניות הפעולה האוטומטיות.
מטרתנו הינה לשהות ברגע ההווה, במצב קוגניטיבי מיטבי של מטא-קוגניציה.
מה מתרחש כאשר מופעלת בנו 'תכנית פעולה אוטומטית', ובנוסף אנו גם זזים מהר?
במקרים רבים, המוח מתחיל ביצירת מחשבות טורדניות החוזרות על עצמן ב"לופ". המחשבות אינן קשורות למטלה עצמה, כמובן. כאשר אנו מבצעים מטלה אוטומטית, לעתים קרובות אנו זזים באופן מהיר. הרי "אין לנו זמן". ואנו כבר יודעים איך שוטפים סיר. אז אנו עושים זאת מהר מהר, כי יש לנו מטלות רבות נוספות.
כאשר אנו זזים מהר בעוד גופנו מפעיל תבנית אוטומטית, הגוף הוא זה שנמצא בשליטה ולא קליפת המוח הקדם מצחית הדורסו-לטרלית, היא הקפטנית של הספינה, המנכל"ית הלוגית [1]. וכאשר הגוף נמצא בשליטה, הוא משתלט גם על התודעה שלנו – על המחשבות ועל הרגשות.
על מנת להחזיר את השליטה לקליפת המוח הקדם מצחית הדורסו-לטרלית, עלינו להשתלט בחזרה על הגה הספינה. זאת נוכל לבצע באמצעות תנועה איטית מודעת. כאשר אנו זזים באופן איטי, העולם הופך לפתע להיות לא צפוי, ולכן המוח שלנו שם לב יותר לסביבתו. אנו עוצרים את האוטומציה המחשבתית ומנסים להיות מודעים לכל דבר פעוט בסביבתנו, כאילו אנו רואים אותו לראשונה.
"אני יודע, זה לא חדש לי"
המוח שלנו התרגל לפעול תחת הפילוסופיה "כן, אני כבר יודע", ולכן הוא מביט בכל דבר מתוך ידיעה ולא מתוך חוסר ידיעה. "כיסא? כן, אני יודע מה זה כיסא. לא מעניין. הלאה! תמונה על הקיר? היא לא חדשה, אני כבר מכיר. נקסט! הבחור שאיתי בעבודה? כן, גם אותו אני מכיר. הוא כך וכך וכך, והוא גם בטח לעולם לא ישתנה. הוא צפוי. הכל צפוי. גם אני צפוי", אומר לעצמו מוחנו, ומבקש לפרש את המציאות על פי קביעותיו בעבר. על פי דברים שהוא 'כבר יודע'.
כאשר המוח מביט על המציאות כאילו הוא כבר מכיר אותה, הוא לא מתעכב על הדברים המוכרים לו. הוא מזהה אותם כשייכים לתבנית קיימת, מתייק במהירות וממשיך הלאה. אין זה משנה אם מדובר בכיסא אדום או בבן/בת הזוג. דעותינו נקבעו בנושאם: הכיסא אדום, בן/בת הזוג רגזן/ית. כאשר אנחנו 'על אוטומט', המוח מבצע פעולות ומייצר פרשנות לכל סיטואציה על פי הנחיות מסודרות. כדי לראות את המציאות באופן שונה, עלינו לשנות את ההנחיות. וזאת ניתן לבצע באמצעות שינוי דפוסי התנהגותנו.
על מנת לשנות את דפוסי ההתנהגות שלנו, עלינו ללמד את מוחנו להתנהג באופן הפוך – כאילו הוא לא מכיר את העולם שסביבו. עלינו ללמדו לחוות חוויות חדשות, שאינן צפויות.
איך חווים חוויות חדשות?
הופכים לנפש חוקרת אשר מתעניינת בכל דבר. מתעכבת. נעה באיטיות במרחב ובוחנת את הדברים מקרוב. וזו המטרה שלנו בתנועה האיטית המודעת.
תרגול קוגניטיבי-התנהגותי של תנועה איטית מודעת
יש לבצע את האימון הבא 3 פעמים ביום, למשך 15 דקות לפחות.
בחרו פעולה פיזיולוגית פשוטה, אחת או יותר, שממילא אתם מבצעים באופן יומיומי, ובצורה "אוטומטית".
פעולות לדוגמה: צחצוח שיניים, אכילה, השקיית עציצים, סידור הארון, שטיפת כלים / הכנסת מדיח, החלפת מצעים, הכנסת מכונת כביסה, שטיפת רצפה, מקלחת / אמבטיה, סירוק השיער, וכדומה.
בצעו את הפעולה בצורה איטית במיוחד, ולמשך מינימום 15 דקות. מומלץ הרבה יותר, על בסיס "כמה שיותר, יותר טוב".
מה זה "בצורה איטית במיוחד"?
ביחס לעצמכם. עבור כל אחד מאתנו, צמד המילים 'מהירות איטית' אומר משהו אחר – הכל בהתאם לקצב מהירותנו הרגילה. בתרגול, נועו באופן איטי יותר ממהירותכם הרגילה. נועו באופן שיגרום לכם להרגיש חוסר נוחות. חוסר הנוחות הזה מעיד על כך שגופכם לא נמצא "על אוטומט". "לנוע לאט" נשמע פשוט, אך למעשה עניין זה אינו קל לביצוע לאורך זמן. חשוב להיות נחושים ולהמשיך לתרגל. עם הזמן, אתם תשימו לב כי הקצב שלכם הולך ומאט באופן כללי. והתוצאות – לא תאחרנה להגיע.
והתוצאות? רוגע וחדות מחשבתית.
תנועה איטית מודעת מאפשרת לגופנו להירגע. ולכן הדופק שלנו יורד, לחץ הדם שלנו מתאזן, אנחנו מייצרים פחות הורמוני דחק ואנו מסגלים הרגל של ריכוז והתמקדות. תרגול יומי מוביל לשיפור ברור ביכולות הקוגניטיביות, קשב, זיכרון, פתרון בעיות, סבלנות ועוד.
טכניקה מצויינת המומלצת בחום!
הערות:
[1] העתיד של המוח, מיצ'יו קאקו, עמ' 69
היו בריאים ומחוזקים,
מיכל.
