יש רעיונות שמשנים את האופן שבו אנו מבינים אנשים אחרים, ויש רעיונות שמשנים את האופן שבו אנו מבינים את עצמנו.
ספרו של קרייג מאלקין, Rethinking Narcissism, בעיניי שייך לסוג השני. משום שבעוד שרוב הספרים על נרקיסיזם מזמינים אותנו לחשוב על אדם אחר, כמו בן זוג נרקיסיסט, הורה נרקיסיסט, מנהל נרקיסיסט או אדם פוגעני כלשהו, מאלקין מזמין אותנו לעשות דבר אחר לגמרי: הוא מזמין אותנו להביט במראה.
לא מפני שהוא טוען שכולנו סובלים מהפרעת אישיות נרקיסיסטית. כמובן שלא. אלא משום שהוא טוען שהכוחות הפסיכולוגיים שמייצרים נרקיסיזם אינם זרים לאיש מאיתנו. כולם רוצים להרגיש משמעותיים. כולם רוצים להיות נראים. כולם רוצים לדעת שהם חשובים למישהו. כולם רוצים להאמין שלחייהם יש ערך. השאלה אינה האם הצורך הזה קיים, השאלה היא מה קורה כאשר הוא נפצע?
זוהי נקודת המוצא של מאלקין, והיא שונה באופן מפתיע מהדרך שבה נרקיסיזם מוצג בדרך כלל. במשך שנים רבות הוצג הנרקיסיזם כקטגוריה כמעט מוסרית. היו הנרקיסיסטים, והיו כל השאר. היו האנשים המרוכזים בעצמם, והיו האנשים הבריאים. היו אלו שמחפשים הערצה, והיו אלו שמסוגלים לאהוב באמת. אך ככל שמאלקין עבד עם מטופלים וככל שהעמיק במחקר, כך התחזקה אצלו התחושה שהתמונה הזאת פשטנית מדי, וכי היא מפספסת משהו מהותי על טבע האדם. מפני שבמובן מסוים,
כולנו זקוקים למה שמאלקין מכנה "נרקיסיזם בריא".
כאשר תינוק נולד, הוא אינו יודע מי הוא. הוא אינו יודע אם הוא אהוב, משמעותי או בעל ערך. כל הדברים הללו נבנים בהדרגה מתוך מערכות היחסים הראשונות שלו. כאשר עיניה של אמו מאירות כשהיא מביטה בו, כאשר אביו שמח לראות אותו, כאשר המבוגרים שסביבו מתרגשים מהישגיו הראשונים, מתפעלים מציוריו, מחייכים לנוכח סקרנותו ומעניקים מקום לקיומו, נבנית בתוכו לא רק תחושת ביטחון אלא גם תחושת חשיבות. הילד לומד, באופן עמוק ולא מילולי, שהוא קיים ושלקיומו יש משמעות.
לעיתים אנו נוטים להתייחס לצורך הזה בחשיבות כאל חולשה או אגואיזם, אך מאלקין טוען שההפך הוא הנכון.
אדם שאינו מרגיש בעל ערך יתקשה לאהוב. הוא יתקשה ליצור. הוא יתקשה לקחת סיכונים. הוא יתקשה להביא את עצמו לעולם. בדיוק כפי שהגוף זקוק למזון כדי להתפתח, הנפש זקוקה לתחושת משמעות כדי לפרוח.
כאן מופיעה אחת ההבחנות החשובות ביותר בספר.
מאלקין מבקש להפריד בין נרקיסיזם בריא לבין נרקיסיזם פצוע.
נרקיסיזם בריא הוא היכולת להרגיש בעל ערך מבלי להזדקק לכך שהאחרים יהיו פחות בעלי ערך. זוהי היכולת להרגיש מיוחד מבלי להאמין שאתה עליון. זוהי היכולת להרגיש גאה בעצמך מבלי להזדקק להערצה בלתי פוסקת. זהו אותו מצב פנימי שבו האדם יודע שיש לו מקום בעולם גם כאשר אינו במרכז הבמה.
כאשר אנו מתבוננים בילדים קטנים, אפשר לראות את הנרקיסיזם הבריא הזה בפעולה.
ילד שרץ אל הוריו ומראה להם ציור אינו עושה זאת משום שהוא יהיר. הוא עושה זאת משום שהוא רוצה לחלוק את שמחתו. הוא רוצה שמישהו יראה אותו. הוא רוצה להרגיש שמה שיצר חשוב. זוהי אחת התנועות האנושיות הטבעיות ביותר שקיימות.
הבעיה מתחילה כאשר התנועה הזאת נפגשת שוב ושוב באכזבה.
זהו המקום שבו ספרו של מאלקין מתחיל להתחבר באופן כמעט מושלם לרעיונות שאנחנו פוגשים אצל מאסטרסון ובראדשו. אם מאסטרסון דיבר על פצע הנטישה, ובראדשו דיבר על הבושה שנולדת מתוך הפצע, מאלקין מתמקד במה שקורה אחר כך. הוא מתבונן באופן שבו הנפש מנסה לפתור את הבעיה.
מפני שכאשר אדם אינו מרגיש בעל ערך, הוא אינו נשאר אדיש לכך. הוא מתחיל לחפש ערך. כאשר אדם אינו מרגיש נראה, הוא מתחיל לחפש נראות. כאשר אדם אינו מרגיש משמעותי, הוא מתחיל לחפש משמעות. וכאשר החיפוש הזה נעשה מתוך פצע, הוא הופך בהדרגה למרדף…
כאן מציע מאלקין רעיון מרתק:
הוא טוען שנרקיסיזם אינו מצב של "יש" או "אין". הוא ספקטרום. רצף. קו שעליו כולנו נעים במהלך חיינו.
בקצה אחד של הרצף נמצאים אנשים שאיבדו כמעט לחלוטין את תחושת החשיבות העצמית שלהם. הם מתקשים להאמין שמגיע להם מקום. הם מצמצמים את עצמם. הם מתקשים לבטא צרכים. הם מוותרים על רצונותיהם כדי לא להכביד על אחרים. לעיתים הם נראים צנועים מאוד, אך מתחת לצניעות הזאת מסתתר לעיתים קרובות פחד עמוק מהאפשרות להיות משמעותיים.
בקצה השני נמצאים אנשים שכל תחושת הערך שלהם תלויה באישור חיצוני. הם זקוקים להערצה, לשליטה, לעליונות או להכרה בלתי פוסקת כדי להרגיש קיימים. הם אינם יכולים להישען על תחושת ערך פנימית יציבה, ולכן הם נאלצים לשאוב אותה שוב ושוב מן הסביבה.
ובין שני הקצוות הללו נמצא המרחב הבריא. המרחב שבו האדם מסוגל להרגיש חשוב מבלי להיות תלוי בכך כל הזמן. המרחב שבו הוא יכול ליהנות מהערכה אך לא קורס בלעדיה. המרחב שבו הוא מסוגל להיות גאה בעצמו אך גם לראות את מגבלותיו. המרחב שבו הוא יכול להיות מיוחד מבלי להיות מרכז היקום.
ככל שמתעמקים ברעיון הזה, מתחילים להבין שמאלקין למעשה משנה את השאלה.
במקום לשאול "האם האדם נרקיסיסט?", הוא שואל "מאיפה האדם שואב את תחושת הערך שלו?"
זוהי שאלה עמוקה הרבה יותר.מפני שאדם יכול להיראות צנוע מאוד כלפי חוץ ובכל זאת להיות לכוד במרדף בלתי פוסק אחר אישור. ואדם אחר יכול להיות כריזמטי, מצליח ובולט מאוד ועדיין להיות מחובר לערך עצמי יציב ובריא. ההתנהגות החיצונית לבדה אינה מספרת את הסיפור. השאלה האמיתית היא מה קורה כאשר ההערצה נעלמת, כאשר המחמאות מפסיקות, כאשר ההצלחה מתעכבת, כאשר מישהו אינו מסכים איתנו.
האם אנחנו עדיין יודעים מי אנחנו?
כאן נוגע מאלקין באחד המקומות הרגישים ביותר בחוויה האנושית. רבים מאיתנו חיים שנים ארוכות מתוך אמונה שאם רק נשיג את הדבר הבא – את הקידום הבא, את ההכרה הבאה, את הקשר הבא, את ההצלחה הבאה – נרגיש סוף סוף שלמים. אך בכל פעם שהמטרה מושגת, תחושת הסיפוק מחזיקה זמן קצר בלבד. במהרה מופיעה מטרה חדשה, יעד חדש, פסגה חדשה לכבוש.התופעה הזאת איננה מקרית. היא נובעת מכך שהנפש מנסה לפתור בעיה פנימית באמצעות פתרונות חיצוניים.היא מנסה למלא בור שאין לו תחתית, מפני שהבור אינו עשוי מהיעדר הצלחה, הוא עשוי מהיעדר תחושת ערך יציבה.
וכאן נמצא אולי החלק המרפא ביותר בספר. מאלקין לא מציע לאנשים להפסיק לרצות להצליח. הוא לא מציע להם לוותר על שאיפותיהם או על חלומותיהם. הוא מציע לבנות מחדש את מערכת היחסים עם הערך העצמי.
ולא ערך עצמי שמבוסס על עליונות, על השוואה, על כך שאני טוב יותר ממישהו אחר, אלא ערך עצמי שמבוסס על עצם הקיום. על ההבנה שלחיי יש ערך גם כאשר אינני מנצח, שיש לי מקום גם כאשר אינני מושלם, שאני ראוי לאהבה גם כאשר אינני מרשים. ושאני משמעותי גם כאשר איש אינו מוחא לי כפיים.
ספרו של מאלקין אינו רק ספר על נרקיסיזם. הוא ספר על אחת השאלות האנושיות העתיקות ביותר: כיצד אדם יודע שהוא בעל ערך?
וככל שמעמיקים בשאלה הזאת, מתחוור שההחלמה האמיתית אינה מתחילה כאשר האדם מפסיק לחפש משמעות. היא מתחילה כאשר הוא מפסיק לחפש הוכחות לכך שמותר לו להתקיים.מפני שבסופו של דבר, הערך העמוק ביותר אינו דבר שאפשר להרוויח. הוא אינו פרס על הצלחה, על הישג או על שלמות. הוא דבר שהיה שם מלכתחילה, הרבה לפני כל המאבקים, הרבה לפני כל מנגנוני ההגנה, הרבה לפני כל הניסיונות להוכיח את עצמנו.
והמסע שעליו כותב מאלקין הוא במידה רבה המסע חזרה אל הידיעה הזאת. אל האפשרות להיות אדם בעל ערך, לא משום שהצליח לשכנע את העולם בכך, אלא משום שהוא חדל לרגע לדרוש מן העולם להוכיח זאת עבורו.
*********
מרגישים שאתם זקוקים לליווי רגשי?
תוכלו ליצור איתי קשר באמצעות הטופס הבא, או שלחו הודעה ואחזור אליכם בהקדם: 052-5763555