אודות
אנו חיים ב “עולם המראות” [1]
כל אנרגיה אשר מהדהדת בתוכנו, כל אשר מתקיים כמהות שלנו ברגע ההווה –
נצפה בו מתגשם מולנו במציאות, כהשתקפות בבואתנו במראה.
לעולם לא נראה מציאות “אמתית”, אלא רק את המציאות המשתקפת דרכנו.
היי, מה שלומך?
שמי מיכל הררי, ואני מאמנת קוגניטיבית – התנהגותית (CBC, NLP) בגישה רוחנית.
אני מטפלת ומלווה תהליכי ריפוי רגשי והתפתחות תודעתית.
בהשכלתי מאסטר NLP ודמיון מודרך, מאסטר רייקי, תרפיסטית סאונד, מטפלת באמצעות רפואת תדרים ותלמידה נצחית של מודלים מרתקים בפיזיקה קוונטית ותודעה.
אני מעבירה הרצאות, מדריכה ומלמדת אנשים לשנות את האופן בו הם תופשים ומפרשים את המציאות שלהם – ולהפסיק לסבול. האופן בו האדם מפרש את כל אשר מתרחש סביבו ובתוכו פנימה, הוא אשר מייצר את המציאות הסובייקטיבית שלו. שינוי הפרשנות למציאות מוביל לשינוי המציאות עצמה, באופן ממשי.
אני מונחית ומוכוונת על ידי 3 גישות עיקריות: התודעה המאוחדת, “כולם הם ילדיי” ו”עולם המראות”. קראו עוד על הגישות >.
גן העדן והגיהנום, שניהם מצבים תודעתיים – וככאלה, ניתן לשנותם.
אם זה אפשרי עבורי,
זה אפשרי גם עבורך.
את התהליך שאני מלמדת חוויתי על בשרי. כולנו בתהליך של התפתחות וצמיחה תמידית, העבודה היא אינסופית. ולפי איך שאני רואה את הדברים,
ההתפתחות היא מרחבית ולא ליניארית.
כלומר, הצמיחה והלמידה מתפרשת לכל כיוון במרחב. את או אתה למדתם/ן שיעור שאני עדיין לא למדתי, ואני למדתי שיעורים משלי שאתם זקוקים להם. כל אדם יכול ללמד את האחר, ומכל אחד ואחת אפשר וכדאי ללמוד.
במפגשים אני מקשיבה למילים, אך בעיקר לסאבטקסט אשר מלמד על האמונות הלא מודעות של האדם אשר לעתים קרובות מנהלות את מחשבותיו, רגשותיו והתנהגותו מתחת לפני השטח.
אני מלמדת נקודת מבט מסוימת על היקום, שמתוך ניסיוני האישי מביאה לתוצאות יפות בכל הנוגע לביטחון וערך עצמי, תחושת סיפוק מההווה, שמחה ואהבה. תחושה של הלב שנפתח ונפתח, ידיעה לגבי המסוגלות האישית הגבוהה שלנו, ראייה יציבה לגבי כוונותיו של האחר, תגובתיות מתונה יותר להתנהגותם של האחרים, ביטחון קיומי ועוד.
גם את וגם אתה יכולים לצאת ממצבי התודעה השליליים (חרדה, דיכאון, ערך עצמי נמוך, חוסר ביטחון, תסכול קיומי וכד’). ולמקד עצמכם בייצורם ובחווייתם של מצבי התודעה החיוביים והמיטיבים – שמחה, סיפוק, ערך עצמי, ביטחון עצמי, אהבה, חמלה וקבלה.
ההבדל בין אדם החווה חווית מציאות שלילית לבין אדם החווה חווית מציאות חיובית, הוא אופן תפישתם את רגע ההווה, את הרגע הנחווה. איזו פרשנות אתם מעניקים למתרחש? הפרשנות לרוב התקבעה בנו בילדותנו והלאה, ואפשר לשנותה. אנחנו יכולים לעשות שימוש ביכולתו הגמישה של המוח להשתנות, וללמד אותו ‘לחשוב אחרת’.
היסטוריה אישית
אני בת 44, יש לי שני ילדים מתוקים. מתגוררת בפרדס חנה כרכור. בצעירותי, כשהתחלתי את דרכי האקדמית, בהתאמה לתחומי העניין שלי, באופן טבעי מצאתי את עצמי בחוג לפסיכולוגיה. באמצע התואר, מתוך מחשבה על פרנסה, קצת סקרנות והרבה מחסור באמונה עצמית בכל הנוגע ליכולת אישית בתחום הטיפול הפסיכולוגי, עברתי לפקולטה למדעי המחשב. לפני שסיימתי את התואר מצאתי עבודה בצוות QA. גרתי בדירה עם שותפים, ואת הלימודים היה לי לא פשוט להמשיך. הייתי זקוקה לכסף כדי לשלם את שכר הדירה, עבדתי במקום ללמוד והתחלתי להיכשל בלימודים. לבסוף, עזבתי לטובת העבודה.
לאחר ה-QA עבדתי מעט כמתכנתת, ולבסוף נחתתי במחוז הארט – גרפיקה, אנימציה, צילום ועריכת וידאו. הייתה לי פרנסה בעיסוק נפלא שאני אוהבת מאוד עד היום. אך לא הצלחתי למצוא בו את המשמעות האישית שלי.
לאחר מכן עברתי תקופה מורכבת עקב אובדן של אנשים יקרים מאוד ללבי. אלו היו שנים לא פשוטות עבורי אשר העלו בי תחושות של דיכאון וחרדה קיומית.
למעשה, הרגשתי שאני עלולה למות בכל רגע.
הפחד מהמוות, אשר היה אך מה שצף מעל פני השטח כתסמין לדברים עמוקים ממנו, יצר אצלי מרדף אחר משמעות אישית. חקרתי את הנפש, את המוות, חוויות חוץ גופיות ועל טבעיות אחרות, גלגול נשמות, זן בודהיזם ועוד. בשל אהבתי הרבה לפילוסופיה בכלל ולפילוסופיה של המדע בפרט, בו בזמן חקרתי את עבודותיהם של איינשטיין, הוקינג, דיוויד בוהם, בריאן גרין, שון קרול, יו אוורט, קרלו רובלי ומדענים פורצי דרך אחרים בתחומי הפיזיקה הקוונטית בפרט, בשילוב תפקידה של התודעה, אשר עזרו לתמונת המציאות הפרטית שלי להתבהר.
התאהבתי בתחום השדות האלקטרומגנטיים וההולוגרפיה. מתוך חקירת השדות, הגעתי לחקר השדה האלקטרומגנטי של המוח ולתקשורת חשמלית בין נוירונים. מצאתי עצמי לפתע בתוך שני תחומים חדשים: חקר המוח ואפיגנטיקה. תכונת הנוירופלסטיות של המוח הדהימה אותי לחלוטין. העובדה שיש באפשרותי לשנות את מבנה רשתות התקשורת במוחי פתחה בפניי אפשרויות מופלאות למחשבה ושינוי אמתי.
התחלתי לחקור את המוח ביתר שאת והגעתי לתחום ה-NLP, אשר מלמד כיצד לבצע מניפולציות על המוח על מנת לשנות מחשבות, רגשות והתנהגות. למדתי NLP מאסטר, אימנתי את עצמי היטב, והצלחתי לצאת ממצבי התודעה השליליים להם גופי היה רגיל.
תפישת המציאות שלי התחזקה. ומצאתי את המשמעות האישית שלי:
לאפשר לכל אדם לחיות את החיים במלואם.
להביט בשמיים בעת רעם מבלי לרוץ ולהסתתר מתחת לשמיכות; להביט בשמיים בפליאה מלאה בהכרת תודה. לחיות עם תחושת אהבה המלווה אותי במסע.
אם נביט על העולם כאילו אין לנו עליו כל ידע קודם, נחווה את ההווה בעוצמה, כהרפתקאה חדשה ומסקרנת.
החלטת שהגיע הזמן לשינוי עבורך? אני יכולה לעזור. שלח/י לי הודעה:
מה נלמד בסשנים? קראו כאן >
כל אדם הוא תוצר הגיוני של החוויות אשר חווה בחייו.
הפרשנות אשר אדם מעניק לכל רגע שהוא חווה – ומאפשרת לו להרגיש סיפוק או תסכול – הינה התוצאה של נסיבות חייו. ואת הפרשנות הזו ניתן לשנות באמצעות תהליך של ‘תכנות מחדש’.
משנים אמונות פנימיות – משנים מציאות פוגענית
למשל, אדם שפוגע (בעצמו או באחרים) הוא אדם שנפגע ולמד, סביר בילדותו, שהעולם הוא מקום לא בטוח, מרושע או לא יציב, או שהעצמי שלו הוא לא בסדר, לא טוב, לא ראוי.
על מנת לאפשר החלמה נפשית גם לאדם הפוגעני עלינו לעזור לו למצוא משמעות אישית ותחושת שייכות לסביבתו. עלינו ליצור מחדש את האמון שלו בעצמו וביקום. ומתוך אמונה מחודשת זו – פרשנותו לחוויותיו תשתנה. מחשבותיו, רגשותיו והתנהגותו ישתנו גם הם בהתאם, והוא יצליח לפתח חמלה כלפי עצמו וכלפי האחר. מתוך החמלה שאנו חשים כלפי עצמנו אנו מצליחים להביט בחמלה גם על האחר.
רובנו נוטים שלא להביט על עצמנו ממבט על, בחמלה מזככת שמאפשרת סליחה עצמית.
להפך – אנו נוטים לבקר את עצמנו ללא הרף, לשפוט ללא רחמים ולדבר לעצמנו באופן שלילי. מטרתנו במפגשי האימון היא לטשטש ולהעלים את המחשבות הטורדניות והמבקרות ולהחליפן במחשבות מעודדות. אנחנו רוצים ורוצות להפוך את הדיבור העצמי השלילי שלנו לדיבור חיובי שאיננו מכשיל, אלא מקדם אותנו כבני אנוש, ואת מטרותינו האישיות בחיים.
אימון מוחי לשהייה ארוכה ברגע ההווה
דעתם של בני האדם בימינו מוסחת באופן תדיר. לא פלא שרבים מאתנו פיתחו הפרעות קשב וריכוז. מוחם של רבים לא רגיל להישאר ברגע ההווה ללא תנועתיות מרובה. המוח לא רוצה – או יותר נכון, תוכנת לא לרצות – “לשבת בשקט”. ודווקא את השקט הזה אנחנו צריכים כדי להבריא נפשית, וגם פיזית. השקט מאפשר לתודעת הגוף להירגע, לשחרר את השליטה בנעשה, להתמסר לרגע. אם תודעת הגוף לא רגילה למצב של שקט, אנחנו יכולים ללמד אותה את תהליך ההרפיה, ולייצר הרגלי שקט חדשים שיאפשרו ריפוי והחלמה פיזיים ותודעתיים.
מחקר תיאורטי של אדם ויקום, בתחומים מגוונים
כסטודנטית נצחית, התחומים אותם אני לומדת מאירים עבורי את האופן בו היקום פועל ובאנלוגיה ממשית, גם את האופן בו פועל מוח האדם. אני מאמינה כי התודעה (המימד המגנטו-אלקטרי / השדה המאוחד) היא זו שמייצרת את היקום, את מימדי המרחב ואת מימד הזמן. את החומר. וכי קיים הבדל בין תודעת הגוף (‘המכונה’ כביכול) לבין תודעת הרוח (‘הרוח שבמכונה’). הרוח “נועדה” ללמוד כיצד לשלוט בחומר. שניהם מצבי אנרגיה שונים בדחיסותם הנובעים מאותו המקור, כשני צדדים לאותו המטבע.
בין התחומים המעניינים אותי במיוחד:
- תקשורת באמצעות תהודה בין מיקרואורגניזמים שונים בגוף האדם, בין בני אדם וביקום בכלל.
- מודל הטורוס (פיזיקה קוונטית) המשלב את התודעה / הצופה / היוצר, והשתקפויות המראה.
- ריפוי ביולוגי באמצעות שינוי המידע בשדה האלקטרו-מגנטי של האדם:
- רפואת תדרים – שינוי המידע בשדה האלקטרו-מגנטי של גוף האדם, ממצב של בריאות למצב של חולי.
- Wave Genetics – שינוי והעברת מידע גנטי באמצעות אור.
- פליאומורפיזם ותפקידם של המיקרואורגניזמים בטבע ובגוף האדם.
- ונושאים שזורים נוספים.
כל אדם הוא נקודת מבט חדשה וחד פעמית על היקום, ושל היקום.
אין אדם אחד נוסף בעולם אשר חושב, מרגיש או מתנהג כמו אדם אחר. לכל אחד יש זווית מאוד מיוחדת ממנה הוא חווה את הדברים, ולכן הפרשנות שלו את העולם ייחודית גם היא. לכל אחד יש משהו חשוב לומר, את דעתו ואמונותיו. גם לך. אני מאמינה שכל אדם מבקש לתרום את נקודת המבט שלו לעולם. ואם יצליח לבטא את עצמו כפי הצורך, ירגיש כי הוא מועיל, שווה, ראוי, בלתי ניתן להחלפה. בעל ערך עצמי.
אמונותינו מנחות את דרכי הפעולה שלנו בעולם.
הערך העצמי שלנו הוא הבסיס שמגדיר את מהותנו. הוא המשקפיים שדרכם אנו צופים בעולם. ערכנו העצמי מורכב מאמונותינו על עצמנו, ועל כל אשר מחוצה לנו. לכן חשוב להתעכב על האמונות הפרטיות שלנו על ה”עצמי” ועל העולם. חשוב לברר מהן ומהיכן הן נובעות על מנת שנוכל לשנותן. לשחרר את “הצרכים המזויפים” אשר תוכנתנו להאמין שיש לנו בהם צורך, ולהבין מהם הצרכים האמתיים שלנו. הצרכים המזויפים נובעים מתוך אמונות שהן אשליה – אמונות שאנו מחזיקים בהן, אימצנו אותן כשלנו ואנחנו מגדירים את עצמנו על פיהן.
אמונה מייצרת רגש, וכל רגש מפעיל תבניות קוגניטיביות ספציפיות של דפוסי התנהגות. לעתים התנהגותנו נדמית לנו כאוטומטית – זה אכן נכון. תודעת הגוף פועלת באופן אוטומטי, ועל תודעת הרוח ללמוד לשלוט בה. במבט על, שתיהן מגיחות מאותו המקור. אך במימד החומרי הדחוס יש ביניהן הבדל רב. ועל מנת לשנות בעצמנו דפוס התנהגות שאיננו אוהבים, הדבר הראשון שעלינו לעשות, הוא לעצור את האוטומציה.
כדי לשנות את התנהגותנו, רגשותינו ומחשבותינו, עלינו לפתח מודעות להתנהלותנו האוטומטית, לגלות את אמונותינו המגבילות (התכנותים) וללמוד אותן, ולהחליף אותן באמונות חדשות, מקדמות.
בבואנו לומר את דעתנו, ההכרה שלנו עוברת דרך האמונות שלנו על עצמנו ועל העולם.
אמונותינו נשענות על המידע שאגרנו במוחנו במהלך חיינו – אלו החוויות שחווינו מרגע היוולדנו ועד רגע זה ממש. כל אחד ואחת מאתנו חווה חוויות אחרות. רובנו שמענו מילים, הן חיוביות והן שליליות, מבוגרים משמעותיים בחיינו – וההבדל הוא במינון. באופן טבעי, ילד שחווה מילים שליליות (כועסות, משפילות, מבזות וכד’) יחוש רגשות שליליים כלפי עצמו (אני לא שווה, אני לא מספיק וכד’), יאמץ התנהגות שלילית (בקשת תשומת לב אף שמתקבלת כזו שלילית) – ויפתח דימוי עצמי שלילי שילווה אותו אל בגרותו.
כל החוויות שעברנו בחיינו תרמו לדרך בה אנו מפרשים את רגע ההווה.
מוחנו מעניק פירוש לדבר מה (מילה שנאמרה, מבט, טקסט וכד’) רק לאחר שהוא עבר דרך כל ה”מסננים” הראשוניים: מה אני מאמין על עצמי, מה אני מאמין על הדבר, ומה אני מאמין על העולם כולו.
מיקוד תשומת הלב בשינוי לטובה
האמונות העצמיות שלנו “לוחשות” ללא הפסק באוזנה של ה’קפטנית’ של הספינה – המחליטה מה תהיה דעתנו ברגע הזה ממש – זו, ככל הנראה לפי מחקרים אחרונים [2], קליפת המוח הקדם מצחית הדורסו-לטרלית. ה’קפטנית’ במוח מקשיבה לכל המחשבות המביעות את כל האמונות ומחליטה למי “להאמין” – על פי איזה מסר לפעול. אמונה שעושה הרבה רעש – כלומר, מקבץ הנוירונים הצועקים אותה מייצר הרבה חשמל/אנרגיה – מקבלת את אוזנה של הקפטנית והקפטנית מאזינה, ומחליטה איזו אמונה ‘ניצחה’. איזו אמונה תקבל את הזכות להחליט על פירוש המציאות ברגע זה? מתוך איזו אמונה אפעל?
בקרב על פירוש המציאות שלי ברגע זה, איזו אמונה תנצח?
האם האמונה שאני פחדנית תנצח? או אולי האמונה כי אני לא חכמה במיוחד? או זו שטוענת בתוקף שאני לא ראויה? או אולי דווקא הקול הזעיר שאומר שאני בסדר גמור בדיוק כפי שאני?
למי אני בוחרת להקשיב ברגע הזה?
לאיזה רעיון אני בוחרת להעניק את האנרגיה שלי?
שני אנשים עלולים לפרש סיטואציה באופן אחר לחלוטין. האחד ייעלב, בעוד שלשני לא ממש יהיה אכפת. ולעתים, שתי התגובות הללו תהיינה שייכות לאותו אדם בדיוק, אך בנקודה אחרת בזמן.
ישנן תקופות בהן ערכנו העצמי ירוד, וישנן תקופות בהן ערכנו העצמי מרומם יותר. והמילים בהן אנו עושים שימוש כדי לשוחח עם עצמנו, הן בהתאם.
שינוי השפה הפנימית
איך אני משנה את השפה בה אני מדבר/ת עם עצמי?
באמצעות אימון המוח למיקוד תשומת הלב. זו מאפשרת חזרה נחושה ותמידית על פעולות מאוד מסויימות – תרגילים קוגניטיביים התנהגותיים די פשוטים לביצוע. הבונוס? התרגילים האלו יוצרים תהליך אפיגנטי בגוף שמוביל לבריאות נפשית וגופנית גם יחד. כל גן הוא מקבץ של מידע שהתגשם לכדי חומר. ובעולמנו המוזר באופן מדהים ומעורר התפעלות, את המידע הזה, השלילי, ניתן להחליף באחר.
אנחנו חיים ביקום מתמטי, שבו מדענים מצליחים להחליף מידע של רקמה חולה במידע של רקמה בריאה וכך לגרום להחלמה (ד”ר פטר גרייאב). יקום הולוגרפי, המורכב כולו מצלילים בתדרים שונים להם תדירות מגוונת, אשר קובעת את מהותו של החומר. יקום מופלא בו תודעה (אנרגיה דלילה) מתגשמת לכדי חומר (אנרגיה דחוסה יותר).
מחשבה היא אנרגיה אשר מייצרת חומר בדמוי רגשות (רגשות הם מולקולות). אם שינינו את המחשבות – שינינו את האופן בו גופנו מייצר רגשות, כימיה. שינינו את המציאות עצמה.
התהליך של השינוי הוא אפיגנטי מעגלי:
- שינוי דפוסי התנהגות
- שינוי רגשות ומחשבות
- מבנה רשת התקשורת של הנוירונים במוח משתנה
- ההרכב הכימי אשר מפיק המוח משתנה
- ההנחיות אותן מקבל כל אורגניזם בגופנו משתנות
- תפקוד טוב יותר של הגוף והנפש (תודעת הגוף)
- גישה רחבה יותר לרוח
- הפקת מחשבות חיוביות יותר
- ייצור רגשות חיוביים יותר
- אימוץ התנהגות חיובית יותר
- וכן הלאה, באופן מעגלי.
שינוי הוא עניין של החלטה. החלטת שהגיע הזמן עבורך לשנות את המציאות שלך? אני יכולה לעזור.
צור/י איתי קשר באמצעות הטופס הבא:
הערות ומקורות:
[1] על המונח המדייק “עולם המראות” קראתי לראשונה בספרו של ד”ר ריצ’רד גרבר M.D, ‘רפואת תדרים: ספר הלימוד השלם לריפוי אנרגטי’. ספר נפלא הכתוב באופן נהיר, מומלץ לכל מי שמתעניין בנקודת מבט מדעית על אנרגיות מעודנות.
[2] פרופ’ מיצ’יו קאקו, העתיד של המוח, עמ’ 69