אם נביט על העולם כאילו אין לנו עליו כל ידע קודם, נחווה כל רגע קטן בחיינו כהרפתקאה חדשה ומסקרנת, ונרגיש את ההווה.

היי! מה שלומך?
אני מיכל הררי, מאמנת קוגניטיבית – התנהגותית, מאסטר NLP ודמיון מודרך. אני מלווה ומלמדת אנשים לשנות את האופן בו הם רואים את המציאות הפרטית שלהם. וכך לתפוש את עצמם – ואת העולם כולו – באופן לגמרי אחר. באופן מחזק, מאתגר, נחוש לשנות. מספק ומשמעותי ברגע ההווה, ועם תקווה וציפייה לרגעי המחר.

…
כל אדם הוא תוצר הגיוני של החוויות אשר חווה בחייו.

הפרשנות אשר אדם מעניק לכל רגע שהוא חווה – ומאפשרת לו להרגיש סיפוק או תסכול – הינה התוצאה של נסיבות חייו, וניתן לשנותה.

למשל, אדם שפוגע (בעצמו או באחרים) הוא אדם שנפגע ולמד בילדותו או לאחריה שהעולם הוא מקום לא בטוח, מרושע או לא יציב, או אני בעצמי לא בסדר, לא טוב, לא ראוי. על מנת לאפשר החלמה נפשית יש לעזור לאדם זה למצוא משמעות אישית ותחושת שייכות. ליצור מחדש את האמון שלו בעצמו וביקום. ומתוך אמונה מחודשת זו – פרשנותו לחוויותיו תשתנה. מחשבותיו, רגשותיו והתנהגותו ישתנו גם הם בהתאם, והוא יצליח לפתח חמלה כלפי עצמו וכלפי האחר.

רובנו נוטים שלא להביט על עצמנו ממבט על, בחמלה מזככת שמאפשרת סליחה עצמית. להפך – אנו נוטים לבקר את עצמנו ללא הרף, לשפוט ללא רחמים ולדבר לעצמנו באופן שלילי. מטרתנו במפגשי האימון היא לטשטש ולהעלים את המחשבות הטורדניות והמבקרות ולהחליפן במחשבות מעודדות. אנחנו רוצים ורוצות להפוך את הדיבור העצמי השלילי שלנו לדיבור חיובי שאיננו מכשיל, אלא מקדם אותנו כבני אנוש, ואת מטרותינו האישיות בחיים.

אימון מוחי לשהייה ארוכה ברגע ההווה

דעתם של בני האדם מוסחת באופן תדיר. לא פלא שרבים מאתנו פיתחו הפרעות קשב וריכוז. מוחם של רבים לא רגיל להישאר ברגע ההווה ללא תנועתיות מרובה. המוח לא רוצה – או יותר נכון, תוכנת לא לרצות – "לשבת בשקט". ודווקא את השקט הזה אנחנו צריכים כדי להבריא נפשית, וגם פיזית.

הדבר המבדיל בין אדם מתוסכל לאדם מסופק הוא אופן תפישתם את רגע ההווה.

אני עוסקת במחקר תיאורטי עצמאי של אדם ויקום.

תחומי המחקר הנוכחיים שלי כוללים את מקור התודעה, תקשורת חשמלית וביוכימית בין תאים ובין מיקרואורגניזמים שונים בקהילת המיקרוביוטה, פליאומורפיזם, ביופוטונים, תפקידם של המיקרואורגניזמים בטבע ובגוף האדם, העברת מידע גנטי באמצעות אור (Wave Genetics), שינוי מידע במערכי השדה האלקטרומגנטי,  ונושאים שזורים נוספים בתחומים פיזיקה קוונטית, ביופיזיקה, ביוכימיה ומדעי המוח.

התחומים אותם אני חוקרת מאירים את האופן בו אנרגיה הופכת לחומר, מחשבות מיתרגמות לכדי כימיקלים המייצרים רגשות, ונתיבים עצביים תבניתיים ואוטומטיים מובילים לפעולה (התנהגות). 

כל אדם הוא נקודת מבט חדשה וחד פעמית על היקום, ושל היקום.

אין אדם אחד נוסף בעולם אשר חושב, מרגיש או מתנהג כמו אדם אחר. לכל אחד יש זווית מאוד מיוחדת ממנה הוא חווה את הדברים, ולכן הפרשנות שלו את העולם ייחודית גם היא. לכל אחד יש משהו חשוב לומר, את דעתו ואמונותיו. אני מאמינה שכל אדם מבקש לתרום את נקודת המבט שלו לעולם. ואם יצליח לבטא את עצמו כפי שצריך, ירגיש כי הוא מועיל, שווה, ראוי, בלתי ניתן להחלפה. בעל ערך עצמי.

אמונותינו מנחות את דרכי הפעולה שלנו בעולם.

הערך העצמי שלנו הוא הבסיס שמגדיר את מהותנו. הוא המשקפיים שדרכם אנו צופים בעולם. ערכנו העצמי מורכב מאמונותינו על עצמנו, ועל כל אשר מחוצה לנו.

דוגמה לתהליך היווצרותו של ערך עצמי נמוך בנוגע ליכולת השתכרות מציור:

אייל, בן 7, יושב בכיתה בזמן שיעור חשבון, ומצייר. המורה עובר לידו ואומר לו: "אייל, עכשיו לא משחקים. עכשיו עוסקים בחשבון!"
[תכנות מס' 1: "ציור הוא משחק"]

אייל כעת בן 9, ולחברו הטוב יש יום הולדת. "מה ניתן לו מתנה?" שואלת אימא. אייל מיד עונה – "ציור!"
אחותו בת ה-12 מעירה מהצד: "ציור זו לא מתנה. אני לא הייתי רוצה לקבל רק ציור ליום ההולדת."
[תכנות מס' 2: "ציור הוא לא שווה מספיק כדי להיחשב למתנה"]

אייל בן 16, מתארח אצל חבר בארוחת הערב. בארוחה משוחחים על עבודתו החשובה של אביו של החבר, רופא במקצועו. "ומה אתה היית רוצה להיות כשתהיה גדול?", שואלת אימו של החבר. "צייר", עונה אייל מיד. אביו של החבר אומר לאייל: "אז אתה תהיה עני כל החיים שלך. כדאי לך לבחור מקצוע שיכניס לך גם כסף. ציור זה תחביב".
[תכנות מס' 3: "ציור זה תחביב", "אי אפשר להתפרנס מציור"]

וכך חווה אייל עוד ועוד חוויות שליליות הנוגעות לציור, ובמיוחד ליכולת להביט על ציור כעל מקצוע.

אם אייל ינסה בכל זאת להתפרנס מציור בבגרותו, אמונותיו המתוכנתות יפעלו כנגדו ויכשילו אותו. הוא יתקשה לתמחר כראוי את עבודותיו ("הן לא שוות מספיק"), יתקשה לתפקד כאיש מכירות (כיוון שהוא לא מאמין מספיק בערכו של המוצר) ועל כן, יהפוך לדוגמה נוספת ל"אמונה שהגשימה את עצמה" – הוא אכן לא יצליח להתפרנס מציור.

כדי להצליח להתפרנס מציור, על אייל לפתח מודעות להתנהלותו האוטומטית, לגלות את כל אמונותיו המגבילות (התכנותים), ולהחליף אותן באמונות חדשות, מקדמות.

בבואנו לומר את דעתנו, אנו שולפים את האמונות שלנו על עצמנו ועל העולם.

אמונותינו נשענות על המידע שאגרנו במוחנו במהלך חיינו – אלו החוויות שחווינו מרגע היוולדנו ועד רגע זה ממש. כל אחד ואחת מאתנו חווה חוויות אחרות. רובנו שמענו מילים, הן חיוביות והן שליליות, מבוגרים משמעותיים בחיינו – וההבדל הוא במינון. באופן טבעי, ילד שחווה מילים שליליות (משפילות, מבזות וכד') יחוש רגשות שליליים כלפי עצמו (אני לא שווה, אני לא מספיק וכד'), יאמץ התנהגות שלילית (בקשת תשומת לב אף שמתקבלת כזו שלילית) – ויפתח דימוי עצמי שלילי שילווה אותו אל בגרותו.

כל החוויות שעברנו בחיינו תרמו לדרך בה אנו מפרשים את רגע ההווה.

מוחנו מעניק פירוש לדבר מה (מילה שנאמרה, מבט, טקסט וכד') רק לאחר שהוא עבר דרך כל ה"מסננים" הראשוניים: מה אני מאמין על עצמי, מה אני מאמין על הדבר, ומה אני מאמין על העולם כולו.

מיקוד תשומת הלב בשינוי לטובה

האמונות העצמיות שלנו "לוחשות" ללא הפסק באוזנה של ה'קפטנית' של הספינה – המחליטה מה תהיה דעתנו ברגע הזה ממש – זו, ככל הנראה לפי מחקרים אחרונים [1], קליפת המוח הקדם מצחית הדורסו-לטרלית. ה'קפטנית' במוח מקשיבה לכל המחשבות המביעות את כל האמונות ומחליטה למי "להאמין" – על פי איזה מסר לפעול. אמונה שעושה הרבה רעש – כלומר, מקבץ הנוירונים הצועקים אותה מייצר הרבה חשמל/אנרגיה – מקבלת את אוזנה של הקפטנית (והאנרגיה הגיעה ממיקוד תשומת הלב). והקפטנית מאזינה, ומחליטה איזו אמונה 'ניצחה'. איזו אמונה תקבל את הזכות להחליט על פירוש המציאות ברגע זה? מתוך איזו אמונה אפעל?

[1] פרופ' מיצ'יו קאקו, העתיד של המוח, עמ' 69

בקרב על פירוש המציאות שלי ברגע זה, איזו אמונה תנצח?

האם האמונה שאני פחדנית תנצח? או אולי האמונה כי אני לא חכמה במיוחד? או זו שטוענת בתוקף שאני לא ראויה? או אולי דווקא הקול הזעיר שאומר שאני בסדר גמור בדיוק כפי שאני?

למי אני בוחרת להקשיב ברגע הזה?

שני אנשים עלולים לפרש סיטואציה באופן אחר לחלוטין. האחד ייעלב, בעוד שלשני לא ממש יהיה אכפת. ולעתים, שתי התגובות הללו תהיינה שייכות לאותו אדם בדיוק, אך בנקודה אחרת בזמן.

ישנן תקופות בהן ערכנו העצמי ירוד, וישנן תקופות בהן ערכנו העצמי מרומם יותר. והמילים בהן אנו עושים שימוש כדי לשוחח עם עצמנו, הן בהתאם.

איך אני משנה את השפה בה אני מדבר/ת עם עצמי?

באמצעות חזרה נחושה ותמידית על פעולות מאוד מסויימות – תרגילים קוגניטיביים התנהגותיים די פשוטים לביצוע. הבונוס? התרגילים האלו יוצרים תהליך אפיגנטי בגוף שמוביל לבריאות נפשית וגופנית גם יחד.

התהליך של השינוי הוא מעגלי:

1. שינוי דפוסי התנהגות
2. שינוי רגשות ותחושות
3. שינוי מחשבות
4. שינוי ההרכב הכימי אשר מפיק המוח
5. שינוי ההנחיות אותן מקבל כל אורגניזם בגופנו
6. תפקוד טוב יותר של הגוף
7. תפקוד טוב יותר של הנפש
8. תפקוד טוב יותר של הרוח
9. הפקת מחשבות חיוביות יותר
10. ייצור רגשות חיוביים יותר
11. אימוץ התנהגות חיובית יותר
12. וכן הלאה, באופן מעגלי.

חשוב לי להדגיש כי אינני פסיכולוגית, אלא מאמנת קוגניטיבית – התנהגותית.

ההבדל העיקרי בין טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT) לבין אימון קוגניטיבי התנהגותי (CBC) הוא באוכלוסיית היעד – אוכלוסיית היעד של מאמן/ת איננה קלינית.

אני מתמחה בניתוח אופי טכני, במיפוי דפוסי התנהגות שליליים, וביצירת תכנית אימון קוגניטיבי-התנהגותי ממוקדת. העבודה מולי דורשת התחייבות אישית לעצמך, שכן רק נחישות מובילה לשינוי.

אבל הבעיה שאני רוצה לשנות בעצמי היא דחיינות. אני לא נחוש/ה!

אל דאגה, יש תכנית עבודה ממוקדת גם לבניית נחישות. באופן טבעי, הדחיינים מתקדמים לאט יותר, אבל הם בכל זאת מתקדמים! הצעד הראשון הוא החשוב ביותר – להתחיל. 

מה נלמד בסשנים של האימון הקוגניטיבי – התנהגותי?

במהלך האימונים, אני מלמדת טכניקות קוגניטיביות התנהגותיות ייעודיות לשינוי מצבים קוגניטיביים שונים (חרדה ומתח, תסכול, כעס וכד') על פי ניתוח האופי; אני מלמדת על מבנה המוח ומערכת העצבים; קהילת המיקרוביוטה האנושית; שדות אלקטרומגנטיים והעולם הקוונטי; הולוגרפיה ותת המודע; מקור התודעה; מטא קוגניציה ומקור מחשבות, רגשות והרגלים; חשיבותה של האחריות האישית; על הדרכים בהן יש באפשרותנו לנצל את תכונת הנוירופלסטיות של המוח כדי ליצור תהליכים אפיגנטיים המובילים לריפוי גופנו ונפשנו.

תפישת מציאות חדשה זו מייצרת באדם, כל אדם, תחושה של שליטה בחייו.

בעקבות תחושת השליטה שהתפתחה, מתחזקת באנשים תחושת הערך העצמי והביטחון. משתנה התנהלותם במערכת היחסים עם עצמם ועם אחרים, והם מגלים בעצמם את יכולותיהם האמתיות. הם מגלים את ה"אני" האמיץ שלהם, שרוצה לחוות את העולם באמת, כמו ילד/ה, מההתחלה – וברגע ההווה.

אימון קוגניטיבי התנהגותי אינטגרטיבי

אני עובדת באמצעות שיטת אימון משולבת ותהליכית, אשר מטרתה לערער אמונות נוכחיות ובמקומן לאמץ אמונות חדשות. הדרך לערעור אמונות ישנות הינה צבירה של ידע ותרגול תמידי. על מנת לשנות את אמונותינו הנוכחיות, אלו אשר בעקבותיהן נוצרו אצלנו דפוסי התנהגות ומחשבה מכשילים ומגבילים, עלינו לעבור תהליך של למידה. בתהליך נלמד כיצד לערער את האמונות הישנות, ובמהלכו נאמץ עוד ועוד אמונות חדשות.

מטרתה של השיטה היא לפתח מודעות, ולהעביר את האדם מסע חווייתי בעומקי תת המודע ומחוצה לו. במהלך המסע החווייתי מגלה האדם את הווייתו האמתית, זו אשר מסתתרת מתחת לשכבות ההגנה שבנה סביב נפשו במהלך חייו. כאשר מתחבר האדם להוויה אמתית זו, תפיסתו את העולם משתנה לבלי היכר. הוא מצליח להביט על עצמו 'מבחוץ' ולתקן עצמו לפי רצונו, בזמן אמת. התפיסה החדשה מאפשרת לו לפתח אמונה עצמית עמוקה ביכולותיו, לגלות את מסוגלותו לעמוד באומץ אל מול תלאות החיים השונות ואל מול התסכול הקיומי היום-יומי, לחוש מוטיבציה וסיפוק מההווה ולא עוד לזחול אחר מחשבות עבר, או לרדוף את חרדות העתיד.

טכניקות מופלאות לשינוי מחשבות, רגשות והתנהגות

כאשר אנו משנים לטובה את האופן בו אנו חושבים, מרגישים ומתנהגים, מוחנו מעביר לכל מיקרואורגניזם הדר בגופנו מסרים חיוביים.

כל אורגניזם בגופנו (יהיה זה תא, חיידק או וירוס) מקבל באופן תמידי מסרים מהמוח, ו"מוריד" מידע מהשדה האלקטרומגנטי שלו – הנחיות כיצד לתפקד. אם המסר שהאורגניזם מקבל הוא שלילי, כלומר, לא קוהרנטי מבחינה חשמלית, קטוע ומבולבל, האורגניזם לא יתפקד כראוי. אם המסר הוא חיובי, כלומר, קוהרנטי מבחינה חשמלית, האורגניזם יתפקד כראוי ולכן – גופנו ונפשנו יתפקדו כראוי.

יצירת תהליכים אפיגנטיים המובילים לריפוי פיזי ונפשי

ביצעתי אינטגרציה בין כמה טכניקות מצוינות, שנדמה שהיו קיימות מאז ומעולם, כאשר כל אחת מהן מעניקה את הטון שלה לטיפול. השיטה משלבת ידע מועיל מתחום הנוירולוגיה ומדעי המוח, פיזיקה תיאורטית, NLP, דמיון מודרך, תרפיית גשטאלט, קוגניציה גופנית, פסיכולוגיה חיובית, פילוסופיות אקזיסטנציאליות והומניסטיות (מערביות ומזרחיות), מוזיקה, אמנות, וכן טכניקות נוספות שהוכחו מחקרית כמועילות בחיזוק רוח האדם.

הטכניקות המשולבות הללו יחד יוצרות אימון מוחי, נפשי ורוחני – טיפול הוליסטי ומקיף המעלה באדם מודעות ליכולותיו האמתיות, מחזק אותו ברבדים רבים ומאפשר לו לראות עצמו כאהוב, יצירתי, ראוי, ומסוגל לראות את הדברים החיוביים המתרחשים בחייו.

המטרה היא הסרת "המשקפיים השחורות" מעל עיני האדם, על מנת שראייתו את המציאות תהיה הוגנת הן כלפי עצמו והן כלפי האחרים.

על מנת לראות שינוי, יש להתחייב לשינוי.

השיטה מבוססת מחקרית. היא עובדת. על האדם רק להתמסר לתהליך, להתחייב ולבצע את המשימות שאני מדריכה אותו לבצע. לעתים, האדם סובל וחש שיש בו צורך בשינוי גדול, אך נפשו עדיין לא בשלה לביצוע שינוי זה בפועל. הסבל עודנו משרת אצלו מטרה כלשהי. במהלך האימון נוכל לגלות איזו מטרה הסבל משרת, להעלותה למודעות, לשים אותה מאחורינו ולעבור לשלב הבא בהתפתחותנו הנפשית והרוחנית.

יצירתיות האדם היא המקור לתכליתו, ורעיונותיו מפיחים חיים בדממה.

מוח, נפש ורוח

הרוח נמצאת ביצירה. היצירה, בכל תחום שהוא – יצירה רעיונית, כתיבה, ציור, מוזיקה, תנועה, פיסול ועוד – היא בעיניי הקשר הישיר בין האדם לבין העולם. היא מעניקה לו הזדמנות לפתוח את ליבו ולתת לעולם הצצה לתוך נפשו, להעניק לעולם את עצמו, וכן מעניקה לו את האפשרות להביט לתוך עולמם השונה של האחרים. יצירה מעניקה לאדם רגעי הנאה והבנה, תחושת משמעות אישית.

היצירתיות שבאדם על כל גווניה, בין אם מדובר ביצירתיות מעשית או רעיונית, מאפשרת לו לבטא את זווית ראייתו בעולם, להעניק לכל אשר מחוץ לעצמו, לחוש כי הוא חלק מדבר גדול יותר ממנו. וכך להגיע לכדי מימוש עצמי ברגעים רבים לאורך חייו.

בשל כך, תהליך האימון שלי משלב מידע תיאורטי ויישומי ממגוון עולמות ותחומים, כולל עולם היצירה. והתחומים כולם משרתים את המטרה הגדולה:

התפתחות המודעות האישית, הסביבתית והחברתית לטובת פיתוח היכולת לאהוב את עצמי באמת וכתוצאה מכך – את האחר, ואת העולם כולו.

היסטוריה אישית

אני נשואה + 2, מתגוררת בפרדס חנה כרכור. כשהתחלתי את דרכי האקדמית, באופן טבעי מצאתי את עצמי בחוג לפסיכולוגיה. באמצע התואר, מתוך מחשבה על פרנסה, קצת סקרנות והרבה חוסר באמונה עצמית, עברתי למדעי המחשב. יצאתי ל"עולם הגדול" ועבדתי מעט כאשת QA ומעט כמתכנתת, ולבסוף נחתתי במחוז הארט – גרפיקה, אנימציה, צילום ועריכת וידאו. הייתה לי פרנסה, אבל לא הצלחתי למצוא בה משמעות אישית. לאחר מכן עברתי תקופה לא פשוטה משום שחוויתי כמה אובדנים, האחד אחרי השני, של אנשים יקרים מאוד ללבי. אלו היו שנים קשות עבורי אשר ייצרו בי תחושות של דיכאון וחרדה קיומית. למעשה, הרגשתי שאני עלולה למות בכל רגע. חייתי במרדף אחר משמעות אישית. והלכתי לחפש אותה בעולם המוזיקה.

מאז שאני ילדה, אני שומעת מנגינות בתוך הראש. הלחנה באה לי בקלות, ולכן היא מרגישה לי כאילו היא "לא שלי". לפעמים נדמה לי שאני שומעת מוזיקה שמישהו אחר מנגן במקום אחר, ולמזלי, אני מקודדת לתדר של הרדיו הזה בדיוק. את רוב המוזיקה שכתבתי לא באמת הלחנתי. שמעתי אותה בתוך ראשי, ורשמתי את מה ששמעתי. כתבתי והלחנתי, ניסיתי להיחשף. לצערי האנשים בהם נתקלתי בעולם המוזיקה ביקשו ממני דברים שלא הייתי מוכנה להם. באותה התקופה חוויתי חרדה מוכללת, ולא היו בידיי הכלים להתמודדות עם המצב. העולם המוזיקלי הפך למאיים מדי עבורי. נטשתי.

הסתכלתי מעלה על היקום ושאלתי אותו מה הוא רוצה מחיי.

התחלתי לחקור את היקום, ובדרך קוסמית מופלאה הגעתי לפיזיקה קוונטית. כמה שנים לפני כן התחלתי במסלול מאוד מעניין: איינשטיין, הוקינג, בריאן גרין. לאחר מכן שון קרול, יו אוורט, דיוויד בוהם. בעיקר מעניינים אותי מימד הזמן והשדה המאוחד.

מתוך חקירת תחום השדות האלקטרומגנטיים, הגעתי לשדה האלקטרומגנטי של המוח ולתקשורת חשמלית בין נוירונים. מצאתי עצמי לפתע בתוך שני תחומים חדשים: חקר המוח ואפיגנטיקה. תכונת הנוירופלסטיות של המוח הדהימה אותי לחלוטין. העובדה שיש באפשרותי לשנות את מבנה רשתות התקשורת במוחי פתחה בפניי אפשרויות מופלאות למחשבה ושינוי אמתי.

לבסוף, סיימתי לחוג במעגל סביב עצמי, והגעתי שוב לעולם הנפש והרוח. למדתי תרפיית גשטאלט ו-NLP (מאסטר). התחלתי לחקור את התחומים: פאן פסיכיזם, Zen, פילוסופיה אקזיסטנציאלית, פסיכולוגיה חיובית, חוויות חוץ גופיות, nde וגלגול נשמות.

התמונה התחברה בפניי. ומצאתי את המשמעות האישית שלי:

הנגשת ידע מדעי בתחום המוח, הנפש והרוח, אשר עוזר לאדם לקבל ולאהוב את עצמו ואת האחרים. לפתח אומץ, ולחיות את החיים במלואם.

להביט בשמיים בעת רעם מבלי לרוץ ולהסתתר מתחת לשמיכות.