~ ג’ין סינסרו
דאגה מאפשרת את התגשמותן של אפשרויות מציאות שאנו לא רוצים לפגוש בהן.
אנו מייצרים את המציאות שלנו על פי האמונות בהן אנו מחזיקים, ואלו מתבטאות באמצעות המחשבות שלנו. היקום המופלא שלנו מדומה למחשב עצום מימדים, שקיים בו כל המידע – כל מה שהתרחש בעבר, כל אשר מתרחש בהווה וכל מה שעתיד להתרחש בעתיד. אינסוף אפשרויות אפשריות להגשמת הרגע הזה, ולהגשמתם של כל הרגעים בהם נפגוש בעתיד. והאפשרות אשר תתגשם עבורנו במציאות תהיה זו אשר מייצרת את ה”רעש” החשמלי הגדול ביותר במוחנו. האפשרות שאנחנו מהרהרים בה שוב ושוב, מעלים אותה בדעתנו, מדמים אותה כאילו כבר התרחשה – היא זו שתתגשם.
אם יש לנו נטייה לדאגנות יתר, אנו נוטים להרהר במיוחד ובעיקר בתרחישים שאנו לא רוצים שיתגשמו.
וככל שנהרהר בהם יותר, כך נגרום לכך שהם אכן יתגשמו במציאות. התדרים שאנו מהדהדים מאפשרים את הגשמת האפשרויות שתואמות לתדרים הללו. אם נהדהד בטווח תדרים נמוך, האפשרויות אשר תהיינה נגישות עבורנו תהיינה האפשרויות בעלות האנרגיה הנמוכה, אלו האפשרויות השליליות.
איך אנו בוחרים באופן מודע איזו אפשרות תתגשם?
באמצעות שליטה מכוונת על מיקוד תשומת הלב שלנו.
תשומת הלב שלנו מובילה למחשבות שתואמות את הדבר בו התמקדנו. התמקדנו בציפור שמצייצת? המחשבות שלנו תהיינה “כמה יופי יש בעולם; איזה צלילי יפה; נעים לי;” וכדומה. התמקדנו בכך שחבל ששכחנו את הטלפון שלנו בבית? המחשבות שלנו תהיינה “אוף, איזו באסה; מה יהיה אם יקרה משהו דחוף;” וכדומה.
המחשבות מייצרות בגופנו כימיקלים תואמים אשר להם אנו קוראים בשם “רגשות”. דאגה היא אסופת כימיקלים שכזו.
כל רגש מהווה תוכנה אוטומטית שיש לה מטרה הישרדותית.
תוכנת ה”דאגה” מייצרת מתח נפשי באופן מכוון. היא נועדה להצביע על כך שדבר מה זקוק לתשומת לבנו באופן מיידי. אך כאשר היא נמשכת מעבר לכמה שניות או דקות, היא מעידה על כך שיש צורך בשינוי עמוק יותר ברמה התודעתית, באופן תפישתנו את המציאות.
כאשר אנו דואגים למשך זמן קצר, הגוף יכול לעמוד במתח הנוצר בו בעקבות זאת. אך כאשר אנו דואגים למשך זמן ארוך או כדרך קבע, מתחילים הבעיות. ניתן לדמות דאגה כשוות ערך לחסימת השמש עבורנו והזנת גופנו באמצעות מים מלוכלכים ומזון מקולקל. גם אלו וגם אלו מונעים מהגוף מצב של בריאות טובה. ואת התוצאות אנחנו נראה בעתיד בדמותם של תסמינים ומיחושים שונים בגופנו.
אז מה עושים? איך מפסיקים לדאוג ללא צורך אמיתי?
מסיטים, מאפשרים ומתקרקעים בהווה.
מחליפים מחשבה שלילית באחת חיובית, עוצרים את האוטומציה ומייצרים מציאות אחרת.
עלתה בנו מחשבה שלילית חסרת כל תועלת?
מסיטים.
נסיט את המחשבה הצידה. נאמר לה תודה על הפניית תשומת לבנו לכך שאנו זקוקים לשינוי ברגע זה. אך אין לנו בה צורך, כיוון שהיא לא מביאה לנו כל תועלת. זוהי אוטומציה של המוח. נדמיין שאנו לוקחים את חוט המחשבה האוטומטי ומזיזים אותו הצידה, מאתנו והלאה.
מאפשרים.
נעלה בדעתנו את הצד השני של המטבע – את האפשרות האחרת. הרגע העלינו בדעתנו מחשבה שלילית שמתארת את המציאות שלא היינו רוצים שתתגשם, בנוגע לנושא מסוים? עתה, ברגע המודעות לדבר, נעלה בדעתנו את המציאות שכן היינו רוצים שתתרחש בנוגע לנושא זה. נדמיין את המציאות על כל שלביה. נערב את החושים: היכן אנו נמצאים? מי איתנו? מה אנחנו רואים? מה אנחנו שומעים, מריחים, מרגישים, טועמים? כך אנחנו מאפשרים את התגשמותה של אפשרות חיובית שטובה ומתאימה לנו יותר.
מתקרקעים בהווה.
לאחר שהעלינו בדעתנו את מה שאנחנו כן רוצים שיתרחש, נחזור למימד החומרי באמצעות החושים: מה אנו רואים? מה אנו שומעים, מריחים, טועמים, מרגישים? מי נמצא אתנו, או מה נמצא סביבנו? אנחנו כאן, ברגע הזה.
באופן זה אנו קוטעים את התהליכים האוטומטיים השליליים ומחליפים אותם בכאלו חיוביים. תרגול יומיומי מביא לתוצאות מורגשות לאחר כחודשיים-שלושה.
קראו: האדם הוא אסופה של דפוסי התנהגות – ויש לו עליהם שליטה >
בהצלחה והרבה בריאות,
מיכל.
