מאחורי כל רגש מסתתר צורך אנושי שנענה, או שלא נענה

על החשיבות של מאגר רגשות ומאגר צרכים בתקשורת מקרבת

ד"ר מרשאל רוזנברג, מייסד שיטת התקשורת המקרבת (Nonviolent Communication – NVC) לימד אותנו, כי הרגשות שלנו אינם אויבים, חולשה או מטרה לגינוי, אלא שער פנימי אל עולם הצרכים שלנו.

הרגשות הם אינדיקטורים, סמלים מייצגים. רמזים שעלינו לעקוב אחריהם כדי לגלות מהו הצורך שלנו שלא נענה (או שכן).

כדי שנוכל לעשות שימוש ברגשות ככלי להתקרבות עצמית ולקרבה בין־אישית, עלינו ללמוד לזהות אותם. וכדי לדעת מה הם באים לומר לנו, עלינו ללמוד לזהות את הצרכים שמסתתרים מאחוריהם. כאן נכנסים לתמונה שני מאגרים חשובים (לחצו על הקישור כדי להוריד את רשימות המאגרים ללא עלות):

• מאגר הרגשות >
• מאגר הצרכים >

בשביל מה צריך מאגר של רגשות?

רובנו לא גדלנו בסביבה שידעה לתת שמות מדויקים למה שאנחנו מרגישים. מילים כמו "בסדר", "כיף", "מבאס" או "עצבים" הפכו לתיאורים שטחיים של חוויה פנימית עשירה ומורכבת בהרבה. אך כאשר אין לנו את אוצר המילים לבטא את עולמנו הפנימי, קשה לנו לתקשר אותו לאחרים, וקשה לאחרים להבין אותנו באמת.

מאגר רגשות רחב הוא כמו פלטת צבעים לחיים הרגשיים שלנו.
הוא מאפשר לנו לצייר את התחושות שלנו בדיוק רב יותר:

• במקום "אני עצבנית", אולי אני בכלל מאוכזבת, או נפגעת, או מותשת?

• במקום "כיף לי", אולי אני בעצם נינוחה, או מרוגשת, או מסופקת?

ככל שאנו מרחיבים את אוצר המילים הרגשי שלנו, כך אנו לומדים להקשיב לעצמנו באמת. לא רק ברמת הכאב או ההנאה, אלא ברובדים העמוקים של הקיום שלנו.

ומה עם הצרכים?

הרגשות, כפי שמלמדת אותנו התקשורת המקרבת, אינם נוצרים בגלל מה שאחרים עושים, אלא כתוצאה מכך שהצרכים שלנו נענים – או לא.

כל רגש הוא מפתח להבנת צורך המסתתר מאחוריו:

• רגשות נעימים
  כמו שמחה, שלווה, גאווה או רוגע מעידים על כך שצורך שלנו נענה. למשל, צורך בחיבור, משמעות, מנוחה, הערכה.

• רגשות לא נעימים
  כמו תסכול, בדידות, חוסר אונים או כעס מעידים על כך שצורך שלנו לא נענה. למשל, צורך בהקשבה, בשייכות, בביטחון או בהשפעה.

המעבר מרגש לצורך הוא רגע של הקלה, של הבנה עצמית, ושל אפשרות לבקש משהו חדש במקום לדרוש או להתפרץ.

לדוגמה:

"אני מרגישה תסכול… כי יש לי צורך בבהירות ובשיתוף פעולה, ואני לא מקבלת את זה כרגע."

למה חשוב ללמוד את מאגר הצרכים?

מאגר הצרכים מעניק לנו מתנה בדמות שפה חדשה. שפה שלא מאשימה, לא בוררת צדק ולא שופטת או מבקרת אותנו, אלא מתמקדת במה שחי בי ובמה שחשוב לי. אנחנו מביטיים על מה שמניע אותנו מאחורי הקלעים, ורואים את הרגשות ואת דפוסי ההתנהגויות כתסמינים של צרכים שהתמלאו, או שלא התמלאו. וכך אנו שמים את שתומת לבנו במקומות החשובים באמת, ומעלים את הסיכויים לפתרון מיטיב עבור כל הצדדים.

ללא הבנת הצרכים שלנו, אנחנו עלולים לתרגם רגשות לדרישות:

• "אני עצבנית – אז אתה צריך להפסיק להתנהג כך!"

• "אני פגוע – אז תתנצלי!"

כאשר אנו עושים שימוש בשפה של צרכים, אנחנו יכולים לתרגם את הרגש לצורך, ולהפוך אותו לבקשה:

"אני פגועה, כי יש לי צורך בהכרת תודה ובקשר. חשוב לי לדעת שאתה מעריך אותי. אפשר לשמוע ממך איך אתה רואה את מה שעשיתי?"

כאן מתחיל הקסם: במקום להאשים, אנחנו משתפים. ולכן במקום להתגונן או לנסות להימנע מביקורת ושיפוטיות, הצד השני יכול להתחיל להיפתח. והחיבור האמתי מתחיל.

רגשות וצרכים הם מצפן, הם לא מניפולציה

כאשר אנו מתרגלים שימוש ברגשות וצרכים כשפה החדשה שלנו, אנחנו מתחילים לשים לב:

• מה אני באמת מרגיש/ה עכשיו?

• מה חשוב לי ולא נענה?

• איך אפשר לבקש את זה בלי להפעיל לחץ?

וזה דורש תרגול. כי אנחנו רגילים להגיב מתוך כאב, פחד או כתוצאה מהרגלים אוטומטיים שנטמעו בנו. ככל שנדע להכניס אל חיינו את תשומת הלב על הרגשות שלנו, ולהעניק תשומת לב לצרכים המניעים אותנו, כך תתרחב היכולת שלנו לתקשר מבלי לתקוף, להקשיב מבלי להיבהל, ולבקש מבלי להתנצל.

איך מתחילים?

1. הדפיסו לעצמכם את רשימת הרגשות ורשימת הצרכים.

2. החזיקו אותה קרוב – ביומן, בטלפון, ליד המיטה או במטבח.

3. כשתרגישו רגש עוצמתי, עצרו לרגע ובדקו: איך אני באמת מרגיש/ה? ומדוע זה כך, מה אני צריך/ה עכשיו?

4. שתפו את האחר ממקום של אחריות עצמית, לא של האשמה.

"כשקרה X, הרגשתי Y, כי אני זקוקה ל־Z.
האם תהיה מוכן/נה ל…?"

היכולת לזהות את הרגש ולחבר אותו לצורך, היא עיקרה של תקשורת מקרבת אשר מייצרת חיבורים בין לבבות. היכולת הזו מאפשרת לנו לעבור מתגובתיות אוטומטית לחמלה, מהאשמה להקשבה, ומכאב להתקרבות.