דיכאון הוא מצב רגשי מורכב שיש לו מגוון סיבות אפשריות, ולעיתים קרובות הוא נובע כתוצאה משילוב בין גורמים ביולוגיים, פסיכולוגיים, חברתיים וסביבתיים. תוכלו לעבור על הרשימה הבאה ולשאול את עצמכם: אילו סיבות הכי מדברות אליי? מה מרגיש לי נכון עבורי?
גורמים פסיכולוגיים
- טראומה או התעללות בעבר: חוויות של פגיעה רגשית, פיזית או מינית.
- חשיבה שלילית: נטייה לפרש דברים באופן שלילי או לחשוב באופן דיכוטומי (במונחים של "שחור ולבן").
- פגיעה בדימוי העצמי: תחושת חוסר ערך, חוסר ביטחון עצמי או ביקורת עצמית מוגזמת.
- פרפקציוניזם: שאיפה לא מציאותית לשלמות ותחושת כישלון כשלא מגיעים ליעדים.
- חוסר גמישות מחשבתית: קושי להסתגל לשינויים או משברים.
גורמים סביבתיים וחברתיים
- בדידות או חוסר תמיכה חברתית: קשרים חברתיים דלים או תחושת ניכור.
- לחץ נפשי כרוני ושינויים משמעותיים בחיים: עבודה תובענית, בעיות כלכליות, עומס רגשי מתמשך כתוצאה מפרידה, גירושין, אובדן אדם יקר, פיטורים או מעבר דירה, מלחמה וכדומה.
- תרבות או סביבה רעילה: חשיפה להתעללות או סביבה שאינה תומכת.
- קונפליקטים ביחסים: מתחים, חוסר תקשורת או ריבים תכופים עם בני משפחה, בני זוג או חברים.
גורמים ביולוגיים
- חוסר איזון הורמונלי: שינויים הורמונליים בגיל ההתבגרות, הריון או גיל המעבר, בעיות הורמונליות (כגון תת-פעילות של בלוטת התריס) או חוסר איזון הורמונלי אחרי לידה, חוסרים תזונתיים המובילים לחוסר איזון.
- שינויים כימיים במוח: חוסר איזון במוליכים עצביים כמו סרוטונין, דופמין ונוירואפינפרין.
- גנטיקה: היסטוריה משפחתית של דיכאון עשויה להעלות את הסיכון. המידע של הדיכאון מועבר אלינו מההורה באופן תורשתי. כאשר אנו חיים בסביבה שמוציאה אותנו מאיזון רגשי לעתים קרובות, התורשה עלולה להרים את ראשה ואנחנו נפתח נטיה לדיכאון יחסית בקלות (הסביבה "מפעילה" את הביטוי הזה של הגן).
- מצבים רפואיים כגון מחלות כרוניות, כאב מתמשך.
- שימוש בתרופות: תרופות מסוימות עלולות לגרום לתופעות לוואי שכוללות דיכאון.
גורמים חווייתיים ורוחניים
- משבר זהות או ערכים: תחושת ריקנות או אובדן משמעות.
- שאיפות לא ממומשות: תחושת החמצה או אכזבה מחיים שאינם תואמים לציפיות.
- אובדן מטרה: פרישה, סיום קריירה או שינוי מסלול חיים.
- ריחוק מהקהילה או מהאמונה: תחושת ניכור מקבוצת השתייכות.
שימוש בחומרים
- שימוש בסמים או אלכוהול: שימוש מוגזם או התמכרות יכולים לגרום לדיכאון או להחמיר אותו.
- גמילה מחומרים: הפסקת שימוש פתאומית יכולה לגרום לתסמיני דיכאון.
גורמים פיזיולוגיים חיצוניים
- מחסור בשינה: חוסר שינה כרוני משפיע על מצב הרוח. אין מספיק אנרגיה להקצות להפרשת החומרים אשר מאפשרים לנו לשמוח (למשל, סרוטונין).
- מחסור בתזונה נכונה: חוסר בוויטמינים ומינרלים כמו ויטמין D, ברזל, אומגה 3, חומצה פולית ועוד.
- דלקתיות במערכת העיכול: ישנן כל כך הרבה סיבות מדוע דלקתיות במערכת העיכול מייצרת לבסוף דיכאון. במערכת העיכול שוכנת מרבית מערכת החיסון שלנו. ולדוגמה, כאשר יש דלקתיות בקיבה, המוח מבקש לשלוח לשם את חומצת האמינו טריפטופן – כי היא תומכת בתפקוד תקין של מערכת החיסון. טריפטופן משמשת גם כאבן בניין של הורמון השמחה, סרוטונין. כאשר מרבית הטריפטופן נשלחת למערכת העיכול לעזרה כנגד הדלקתיות, נוצר מחסור בטריפטופן בגוף, ואין הקצאה ליצירת סרוטונין. כלומר, כשיש אצלנו דלקתיות במקום משכנה של מערכת החיסון, אנחנו פחות שמחים. דלקתיות במערכת העיכול נוצרת כתוצאה מתזונה לא נכונה הכוללת הרבה מזון שמייצר דלקתיות בגוף (למשל, חלב ומוצריו) ומעט מדי מזון שמחזק את מערכת החיסון (מזון עשיר בנוגדי חמצון, למשל, כמו אוכמניות ותותי שדה).
- חוסר בפעילות גופנית: פעילות גופנית משפרת את שחרור האנדורפינים והורמוני מצב הרוח הטוב.
- שינויי עונות: תופעות כמו דיכאון עונתי (Seasonal Affective Disorder) לעתים מתעוררות כתוצאה ממחסור בויטמין די, כאשר האדם לא נחשף מספיק לשמש.
גורמים נוספים
- התמודדויות נפש אחרות: חרדה, הפרעות אכילה או פוסט-טראומה יכולות להוביל לדיכאון משני.
- לחץ חברתי ושימוש מסיבי בטכנולוגיה: השוואה בלתי פוסקת במדיה החברתית, FOMO (Fear of Missing Out) ובריונות ברשת.
דיכאון הוא אינדיבידואלי, כל אדם מאתנו חווה אותו בצורה ייחודית.
לפעמים קשה לזהות בעצמנו גורם אחד בלבד, ולעיתים קרובות מאוד מדובר בשילוב של כמה גורמים יחד. חשוב להבין שדיכאון הוא מצב שניתן לטיפול באמצעות כלים רבים ושיטות רבות – אנו רק צריכים לבחור שיטה שמרגישה לנו כנכונה עבורנו, ולהתמיד. אם נתמיד בשיטה טובה – נצליח.
אנחנו יכולים להסתכל על דיכאון כעל אסופה של סיפורים שהמוח שלנו מספר לנו.
אסופת הסיפורים הזו נאספה בקפידות לאורך כל חיינו – סיפורים שסיפרו לנו על עצמנו ההורים שלנו, האחים שלנו, הדודים, סבתא וסבא, המורים והשכנים. כולם סיפרו לנו כל מיני סיפורים. סיפרו לנו שאנחנו ילדים רעים, לא טובים או סתם מאכזבים. סיפרו לנו שאין לנו כישרון בזה וזה, ושלא כדאי לנו אפילו להתחיל. סיפרו לנו שאנחנו עצלנים, לא הכי מבריקים, לא כל כך יפים. סיפרו לנו שאנחנו לא יכולים או לא מסוגלים או פחדנים גדולים.
הם כולם סיפרו לנו את דעתם הפרטית. ואפילו לא עלינו – על עצמם.
אדם שמרגיש שהוא לא יכול, חושב כך גם על אחרים. אדם שבאופן לא מודע מרגיש קטן וחסר ערך, מבקש להתרחק מהדימוי הזה ולכן הופך להיות בריון (שזה "הכי רחוק מלהיות חלש") – ויספר לי שאני זו שחלשה. אדם שמאמין שהוא לא יכול להשתנות, יספר לי שאנשים לא משתנים. לאדם פרפקציוניסט יפריע הקו העקום בציור של הילד שלו, והטריגר הזה ימנע ממנו מלהעריך את יופיו האמיתי, את מאמציו ואת ליבו אשר על הנייר. אדם שנוטה לבקר את עצמו, יבקר כך גם אחרים.
אנשים שאינם אנחנו מספרים לנו את נקודת מבטם על עצמם ועל העולם. והפרשנות הסובייקטיבית הזו שלהם נובעת מנסיבות חייהם. נקודת מבטם עלינו (או על העולם) היא לא אמיתית, כי היא תמיד עוברת דרכם. דרך וילונות של חוסר ערך עצמי, כעסים וחששות, ושאר תסמינים שלא קשורים אלינו כלל. דעתם של אחרים עלינו היא אשליה. והאשליה הזו הרכיבה לאיטה, חתיכת פאזל אחר חתיכת פאזל, את מה שאנחנו חושבים על עצמנו. השתכנענו כך, ועכשיו עלינו לשכנע את עצמנו אחרת.
התהליך של שינוי דעתנו על עצמנו הוא תהליך פשוט של אוטוסוגסטיה – שכנוע עצמי.
אם נחזור שוב ושוב על כך שאנחנו ראויים, חכמים, טובים, אהובים, נחמדים, בריאים – גם אם יש בהתחלה התנגדות מצד ההמיספרה השמאלית (השופטת את המידע הנכנס ובודקת התאמה למידע הקיים), לבסוף המוח מקבל את הרעיונות הללו כדבר מוכר ולא מאיים. אם נחזור על הרעיונות מספיק פעמים, המוח יתחיל לקבל אותם כאמונה – כי זו תהיה מבחינתו "האמת".
טשטוש מאפשר תהליך מהיר יותר
אם אנחנו מטשטשים קצת את ההמיספרה השמאלית ונכנסים למצב תודעתי שמאפשר הטמעת מידע יותר בקלות (גלי אלפא, גלי תטא, גלי דלתא), אנו נוכל לקצר את התהליך מעט – לכן קיימות שלל המדיטציות העוזרות להיכנס למצבים תודעתיים מאפשרים.
כל מצב ניתן לשינוי. וכל אחד ואחת מאתנו עוברים לא מעט אתגרים בחיינו. אל תהססו לבקש עזרה מחבר, בן משפחה או גורם מקצועי.