מערכות היחסים שלנו עם אחרים הן אחד המרכיבים המרכזיים בתחושת האושר והמשמעות בחיים. אך עבור אנשים עם היקשרות נמנעת (Avoidant), מערכות יחסים אינטימיות יכולות להפוך לזירה של מאבק פנימי: רצון באהבה מצד אחד, ופחד מהיקשרות עמוקה מצד שני.

ההיקשרות הנמנעת אינה "פגם" באישיות, אלא תגובה הסתגלותית שנועדה להגן על הילד מפני כאב רגשי. הבעיה היא, שהאסטרטגיה הזו של עצמאות יתר מתפתחת לדפוס התנהגות קבוע אשר מונע קרבה אמיתית, ומוביל לתחושת בדידות עמוקה.

הבסיס הפסיכולוגי והביולוגי של ההיקשרות הנמנעת

תיאוריית ההיקשרות של ג'ון בולבי

ג'ון בולבי, פסיכיאטר ילדים ופסיכואנליטיקאי התפתחותי, טען כי לכל בני האדם יש צורך מולד בקשרים קרובים, שמתחיל מיד לאחר הלידה ונמשך לאורך כל החיים; וכי הסגנון שבו אנו לומדים להיקשר לדמויות המטפלות מעצב את הדרך שבה נתנהל במערכות יחסים בעתיד.

קראו בהרחבה על תיאוריית ההיקשרות של בולבי >

הניסוי של מרי אינסוורת' – "המצב הזר" (The Strange Situation):

אינסוורת', תלמידתו של בולבי, פיתחה ניסוי שמטרתו לבחון כיצד ילדים מגיבים לפרידה מהאם ולשובה.

תוצאות הניסוי:

1. דפוס היקשרות בטוחה (Secure): הילד מחפש קרבה לאם כאשר היא עוזבת, ונרגע במהירות כשהיא חוזרת.
2. דפוס היקשרות חרדה (Anxious): הילד חרד מהעזיבה, וכשהאם חוזרת – הוא נאחז בה בעוצמה אך מתקשה להירגע.
3. דפוס היקשרות נמנעת (Avoidant): הילד לא מגיב משמעותית לעזיבת האם ואינו מחפש קרבה כשהיא חוזרת. עם זאת, מדדים פיזיולוגיים (דופק גבוה) הראו שהילד כן חווה מתח – אך מדחיק אותו.
4. דפוס היקשרות לא מאורגנת (Disorganized Attachment): הילד מפגין תגובות סותרות ולא עקביות כלפי האם. הוא עשוי להתקרב אליה כשהיא חוזרת אך לעצור בפתאומיות, להקפיא את תנועותיו, להפנות את גבו או להראות סימני בלבול ופחד. לעיתים הילד מגלה סימנים של דיסוציאציה, כמו מבט אטום או תנועות מוזרות וחסרות מטרה. הדפוס מאופיין בקונפליקט פנימי עמוק – הילד מחפש קרבה ונחמה מההורה אך גם חושש ממנו, במיוחד אם ההורה היה בעבר מקור לאיום או טראומה. התנהגות זו משקפת חוסר ארגון רגשי וקושי בבניית אסטרטגיות עקביות להתמודדות עם מצבי פרידה ומתח.

מה קורה במוחו של ילד עם סגנון היקשרות נמנעת?

המוח ההישרדותי – מנגנון הדחקה פעיל:

• הילד לומד שביטוי רגשות מוביל לדחייה או עונש.
• המוח מפתח "אלגוריתם" של דיכוי רגשי כדי למנוע כאב.
• ככל שהמנגנון הזה מופעל יותר בילדות, כך הוא מתקבע ומקשה על יצירת קשרים קרובים בעתיד.

השפעת הקורטיזול (הורמון הסטרס):

ילדים עם היקשרות נמנעת מראים רמות גבוהות של קורטיזול במצבים של פרידה, אך הם לא מבטאים זאת כלפי חוץ. דיכוי רגשי כזה יוצר עומס כרוני על מערכת העצבים, מה שעלול להוביל לבעיות בריאותיות בטווח הארוך.

השפעותיה האפשריות של ההיקשרות הנמנעת בבגרות

במערכות יחסים רומנטיות – "אני אוהב אותך, אבל ממרחק בטוח"

אנשים עם היקשרות נמנעת מתקשים לאפשר לעצמם להיות פגיעים מול בני הזוג. בתחילת הקשר הם עשויים להיראות מרוחקים ומסתוריים, אך ככל שהקשר מעמיק – הם מתחילים להרגיש לחץ, חרדה ורצון להתרחק. פעמים רבות, כאשר בן הזוג מבקש יותר אינטימיות, האדם עם ההיקשרות הנמנעת ירגיש מחנק ויחפש דרך לברוח מהקשר או להמעיט בערכו.

ביחסי הורות – "עצמאות היא ערך עליון"

הורים עם היקשרות נמנעת עשויים להרחיק את ילדיהם רגשית ולחנך לעצמאות בגיל צעיר. הם עלולים להתקשות להעניק חום רגשי, חיבוקים, או תמיכה במצבי לחץ. כשהילד מביע מצוקה, ההורה עלול להגיב באופן קריר: "אתה כבר ילד גדול, תסתדר לבד."

בקריירה – התמכרות לעבודה

אנשים עם היקשרות נמנעת מחליפים אינטימיות בהצלחה מקצועית. הם רואים במקום העבודה אזור בטוח שבו הם יכולים לתפקד מבלי להתמודד עם רגשות מורכבים. לעיתים קרובות, הם מפתחים התמכרות לעבודה או לפרויקטים ארוכים כדי למנוע התמודדות עם מערכות יחסים אינטימיות.

כיצד משנים היקשרות נמנעת? תרגול קוגניטיבי-התנהגותי

ניהול יומן רגשות

נהלו יומן רגשות ובו כתבו לאחר שאתם חווים רגעים בהם אתם מרגישים צורך להתרחק רגשית מאדם קרוב.
שאלו את עצמכם:

• מה קרה כעת? כתבו תיאור אובייקטיבי, כמו דיווח עיתונאי.
• ממה אני חושש/ת כעת? מהו הפחד?
• האם אני באמת רוצה להתרחק? או שנדמה שזה הרגל אוטומטי?
• מהו הצורך שלי? למה אני זקוק/ה כעת?

זיהוי הדפוסים הוא המפתח לשינוי. לאחר כמה שבועות נוכל לשים לב לתיאורים אשר חוזרים על עצמם.

תרגול פגיעות הדרגתי

נתחיל לשתף ברגשות קטנים. אם מישהו שואל אותנו "איך היה היום שלך?" – ננסה לתת תשובה כנה (אפילו במידה מועטה).
במקום לומר "בסדר," ננסה לומר, למשל: "היה יום מאתגר, אבל אני מסתדר/ת."

יצירת "חוויות מתקנות"

נחפש קשרים עם אנשים בטוחים ותומכים שמאפשרים לנו להתקרב רגשית במינונים קטנים.
ננסה להישאר בקשרים, גם אם עולה בנו תחושת ריחוק – לא נברח מיד. נשהה בתוך אי הנוחות עד אשר נבין מה עומד מאחוריה.

עבודה עם מטפל רגשי (NLP, EMDR):

NLP – אימון קוגניטיבי התנהגותי יכול לעזור "לכתוב מחדש" חוויות ילדות ולהטמיע אמונות חדשות לגבי מערכות יחסים.
EMDR מסייע בעיבוד טראומות שנצרבו בילדות.

המסע אל האינטימיות והביטחון הרגשי

היקשרות נמנעת אינה גזירה משמיים, היא תוצאה של חוויות ילדות – וניתן לשנות אותה ולפתח דפוס היקשרות בטוח יותר. השינוי דורש מודעות, אומץ לב ונכונות לתרגל קרבה רגשית בהדרגה. ההדרגה היא חשובה, ולכל אדם מתאימה "מדרגת קירבה רגשית" אחרת, בהתאם לאופי החוויות שחווה בילדותו ולאורך חייו.

תוכלו לראות את המסע הזה כמתנה גדולה לעצמכם – קבלת ההכוונה למסלול שמאפשר יצירת מערכות יחסים עמוקות ומשמעותיות. אם אתם חווים הזדהות עם חלק מהמאפיינים של דפוס ההיקשרות הנמנעת, אני יכולה לעזור לכם. אני כאן לכל שאלה >

איזה סגנון היקשרות יש לי?

קראו עוד על סוגי ההיקשרות, ובחנו – לדעתכם, איזה דפוס היקשרות יש לכם?

• היקשרות נמנעת >
• היקשרות לא מאורגנת >
• היקשרות חרדה >
• היקשרות בטוחה >