איך מסנכרנים את הגוף שלנו עם הטבע? האם אנחנו רואים באמצעות העיניים שלנו או באמצעות המוח? מהו המצב התודעתי האידיאלי להעברת מסרים טלפתיים? ואיך גל אור "מייצר" צבע?
ביקום החומרי, הכל מתחיל באור [1]
אדום, כתום, צהוב, ירוק, כחול, סגול…
כל צבע שאנו רואים ביקום הוא אור.
אנו מצליחים לראות רק אובייקטים אשר מחזירים אלינו את האור בחזרה
כל אובייקט שאנו מצליחים לראות, אנו רואים רק בזכות אלומות אור שנתקלות באובייקט, מתנגשות בו, שומרות את המידע שהוא "הוא", חוזרות בחזרה לכיוון העין שלנו כמו בומרנג ומוסרות את המידע לקולטנים שיש לנו ברשתית. אם האור עובר דרך האובייקט ולא חוזר אלינו בחזרה אנחנו לא נצליח לראות את האובייקט – הוא יהיה, בעינינו, שקוף. לא קיבלנו עליו כל מידע; האור לא הגיע אלינו כדי לספר את הסיפור של האובייקט, ולכן האובייקט נשאר בעינינו מסתורי, כמו איננו קיים.
היקום כולו "מורכב" מסוגים שונים של אור. וניתן לתאר כל חומר כסוג של "אור קפוא".
האור מתנודד לו בגלים על גבי גלים
אלומת אור מורכבת מכמות גדולה מאוד של חלקיקים הנקראים "פוטונים". כל פוטון זעיר הוא התגשמותו החומרית של גל אנרגיה מופשט.
גלי האור מתנודדים להם במרחב מעלה ומטה, מעלה ומטה…
ממש כמו שמתנודדים גלי הים.
ולגלי הים הרי יש כל מיני תכונות:
- למשל, גובה – זו תכונה שמעניינת את הגולשים שקמים מוקדם בבוקר ומיד בודקים: הגלים היום גבוהים או נמוכים?
- עוצמה – האם הגל הזה העיף אותי אחורה בעוצמה גדולה או בעוצמה נמוכה?
- קצף – האם יש לגל הזה הרבה קצף, מעט או אולי כלל לא?
- וגם מידת המליחות, מידת השקיפות ועוד ועוד.
וכמו גלי הים, גם לגלי האור יש תכונות משלהם. למשל:
- אורך – האם גל האור הזה הוא ארוך או קצר? אורך גל ארוך "מייצר" צבעים חמים כמו אדום, כתום וצהוב. אורך גל קצר "מייצר" צבעים קרים יותר כמו כחול וסגול.
- תדירות – תדירות תלויה במהירות של תנודות הגל. כמה תנודות של גל נכנסות בשניה אחת? את התדירות אנחנו מודדים באמצעות יחידת המידה 'הרץ'. אם בכל שניה מתקיימת רק תנודה אחת, למשל, אז התדירות תהיה של הרץ אחד. מחוג השניות של השעון, לדוגמה, מתקתק בתדירות של הרץ אחד – כיוון שבכל שניה מתקיימת במערכת הזו (של השעון) תנודה אחת בלבד. מחוג השניות משלים מחזור אחד לשניה.
- עוצמה (אמפליטודה) – האם העוצמה שיש לגל האור הזה היא גבוהה או נמוכה?
- ועוד.
אנו נוהגים לכנות 'תדירות' גם בשם 'תדר'.
תדר של 528 הרץ, למשל, מספר לנו כי בשניה אחת נכנסות 528 תנודות של גלי האנרגיה הללו. זוהי תדירות שנשמעת לנו כתדירות גבוהה לעומת התדירות של מחוג השניות של השעון, נכון? אך ישנן תדירויות גבוהות הרבה, הרבה יותר:
- אטום, למשל, רוטט בתדירות של 10 בחזקת 15 הרץ, שזה 10 ולאחריו 15 אפסים: 10,000,000,000,000,000. זהו המספר מיליון ביליון.
- גרעין האטום רוטט בתדירות גבוהה אפילו יותר – של 10 בחזקת 22 הרץ, שזה 10 ולאחריו 22 אפסים: 100,000,000,000,000,000,000,000
ישנם גלי אור שאנחנו כלל לא רואים
אור הוא סוג של קרינה אלקטרומגנטית, והיא סובבת אותנו מכל עבר. זוהי אנרגיה שעל גבי הגלים שלה במרחב שמור מידע. ישנו אור שאנחנו מצליחים לראות, וישנו אור שהעין שלנו לא מצליחה לקלוט. לבני האדם יש קולטנים ברשתית העין אשר מיועדים לקליטת 1% מספקטרום האור בלבד (אנו קוראים לו "הספקטרום הנראה"). ומה עם 99% הנותרים? האור הזה נמצא בכל מקום, אך איננו מצליחים לראותו, לשמוע או לחוש אותו. ניתן לומר שאנחנו "עיוורים וחירשים" לרובו המוחלט של המידע ביקום!
נדמה שגוף האדם בנוי באופן מכוון, כך שלא יצליח לתפוש את המציאות האמתית המתרחשת סביבו.
גלי רדיו בלתי נראים מגיעים למרחקים ארוכים
גלי רדיו, למשל, הנמצאים כמעט בכל מקום סביבנו, הם בלתי נראים לעין האנושית. אלו הם הגלים שמגיעים לאורך הגדול ביותר והם בעלי התדר הנמוך ביותר. כיוון שגלי רדיו יכולים להגיע לאורך של כמה קילומטרים (100,000 ק"מ), נוח לקודד (לשמור) על גביהם מידע שיגיע למרחקים רבים.
מסביב לעולם בשביעית השניה – גוף האדם מהדהד מידע
במצב "רגיל", טווח התדרים של גוף האדם הוא בין 6.8 ל-7.5 הרץ. התדירות של היונוספירה בכדור הארץ, למשל, היא 7.5 הרץ. הדמיון בין התדירויות של גוף האדם לבין התדירויות של יונוספירת כדור הארץ מעיד על שתי מערכות שיש להן יכולת להעביר ביניהן אנרגיה (מידע) באמצעות תהודה [2].
ואכן, במצב התודעתי המיוחד של מדיטציה עמוקה, מערכות גוף האדם וכדור הארץ מתחילות להדהד ולהעביר ביניהן אנרגיה.
דבר זה מתרחש באורך גל מאוד ארוך של 40,000 ק"מ (בערך היקף כדור הארץ). האות מגופנו יטייל מסביב לעולם תוך בערך שביעית השניה דרך השדה האלקטרוסטטי של היונוספירה. מצב תודעתי מיוחד זה, אגב, הוא האידיאלי להעברת מסרים טלפתיים.
האות הזה שגופנו שולח יעבור דרך כל דבר: מתכת, בטון, מים וכן השדות המרכיבים את גופנו, את בעלי החיים ואת הטבע כולו. המידע שגופנו שולח לעולם כאשר אנו במצב התודעתי שמאפשרת המדיטציה עובר דרך כל חומר ומגיע לכל מקום.
ישנם גלים קצרים ומסוכנים
לעומת גלי הרדיו, גלי גמא (לא להתבלבל עם גלי הגמא שמייצר המוח) הם בעלי אורך הגל הקצר ביותר והם נמדדים באמצעות יחידת המידה 'פיקומטר', שהוא אורך כל כך זעיר – הוא קטן יותר מננומטר! פיקומטר הוא אלפית של הננומטר.
על אף שאנחנו לא רואים ולא שומעים את מרבית המידע הנמצא ביקום, יש למידע זה השפעה רבה על גופנו מבלי שנהיה מודעים לכך. גלי הגמא הקצרים, כמו כן גלי הרנטגן, וגלים נוספים בעלי אורך גל קצר בדומה להם, הם מאוד מזיקים לבריאותנו. אלו הם גלים מייננים. מה זה אומר? עקב האנרגיה הגבוהה שהם מפיצים, הם מצליחים לשחרר אלקטרונים מתוך אטומים בגופנו, וכך לייצר תהליכי פירוק הרסניים. רצוי להימנע מחשיפה אליהם ככל הניתן.
תדירות נמוכה מתפרשת אצלנו כצבע "חם"
הצבעים החמים, בעלי אורכי הגל הארוכים יותר (אדום, כתום וכד') הם בעלי תדירות נמוכה יותר מאשר הצבעים הקרים (כחול, סגול). כיוון שאם הגל הוא ארוך, מס' התנודות שלו אשר יצליחו להיכנס בשניה אחת, יהיה קטן. אצל הצבעים הקרים, בעלי אורך הגל המהיר יותר, תיכנסנה יותר תנודות גל בתוך שניה אחת. תדירויות גבוהות עם תנודות מהירות מאפיינות גלים בעלי אנרגיה גבוהה.
איך גל האור "מייצר" צבע?
ודאי יצא לכם לכווץ מידע (כמה תמונות למשל) ולשמור אותו על גבי קובץ זיפ במחשב שלכם. באופן דומה, על גבי כל גל אנרגיה שמור מידע. המידע הזה מקודד על גבי הגל בדומה לדרך בה מידע מקודד שמור על גבי קובץ זיפ.
ניתן לדמות גל אור לקובץ זיפ שמתנודד לו באופן מופשט במרחב סביבנו.
כאשר גל האור נתקל באובייקט כלשהו, הוא שומר את המידע (המידע הוא האובייקט). האור חוזר לכיוון העיניים שלנו עם המידע השמור של האובייקט, כאשר המידע מקודד על גבי גלי השדה המופשט (ניתן לדמות את השדה לים הגדול). ברשתית העין שלנו ישנם קולטנים אשר יודעים "לחלץ" את המידע השמור ו"לקרוא מה כתוב בו". את המידע המחולץ העין שולחת למוח. המוח מקבל את המידע, משווה אותו למידע הקיים אצלו במאגרים ומנסה להבין במה מדובר. למה המידע דומה? לפעמים המידע הוא חתול, לפעמים המידע הוא אבן, עציץ, ענן, מוישל'ה השכן ממול או מילה כתובה בספר. לאחר בדיקת ההשוואה הזו המוח מייצר תמונה מייצגת של המידע הזה – בתוך הראש שלנו.
אנחנו לא באמת רואים את מוישל'ה עם העיניים שלנו. המוח שלנו הוא זה שמייצר את מוישל'ה באופן חזותי.
המוח שלנו מייצר את כל הדברים אשר אנחנו "רואים"; הוא מייצר את כל היקום כולו. כל אשר אנו רואים, אנו רואים כמו "בעיני רוחנו".
המוח מייצר תמונת הולוגרמה בתוך ראשנו
באופן טכני, הקולטנים אשר ממוקמים ברשתית העיניים שלנו קולטים מידע בצורה מופשטת, צורה שאיננה חומרית. הקולטנים קולטים אנרגיה בצורת גלים מתנודדים של אור. הקולטנים ברשתית מתרגמים את המידע משפה מופשטת לשפה חומרית. מידע מופשט המאוחסן על גבי גלים מתנודדים של אנרגיה (אור) הופך למידע בפורמט כימי-חשמלי מוחשי אשר מועבר באופן פיזיולוגי בתוך גופנו אל המוח.
המוח שלנו מקבל את המידע הכימי-חשמלי מהעיניים, ועל פיו הוא מרכיב תמונה הולוגרפית פנימית, בתוך ראשנו.
זו דוגמה יפה לדרך בה אנרגיה הופכת לחומר.
כל אשר אנו רואים "בחוץ" למעשה מיוצר "בפנים".
כל היקום כולו נמצא בתוכנו פנימה.
בהקבלה, לא מן הנמנע כי אם נרצה לשנות את היקום – נשנה קודם כל את עצמנו – ואז ישתנה היקום כולו.
🙂
בהצלחה והרבה בריאות,
מיכל
מיכל הררי
אימון קוגניטיבי-התנהגותי (CBC, NLP) בגישה רוחנית.
טיפול וליווי תהליכי ריפוי רגשי והתפתחות תודעתית.
צרו איתי קשר / קראו אודותייהערות ומקורות:
[1] יקום אלקטרו-מגנטי או מגנטו-אלקטרי? תלוי בנקודת המבט. בכל מקום בו קיים שדה חשמלי, נוצר גם שדה מגנטי. לכן הדעה הרווחת היא כי החשמל מייצר את המגנטיות; שזו הסיבה שבגללה קיימת תופעת האלקטרומגנטיות ביקום. אלא שמסתבר שהדבר הוא הפוך – המגנטיות היא זו שהייתה ראשונה. היקום שלנו נדמה כאלקטרו-מגנטי כיוון שכל דבר בו מבוסס חשמל, וחשמל בתנועה מייצר שדה מגנטי. אלא שזווית הראייה הזו איננה מלאה. הבסיס הראשוני הוא המגנטיות. הנקודה הסינגולרית אשר מתוכה הגיח (וממשיך להגיח) היקום כולו – היא מגנטית. השדה המאוחד הוא מגנטי; והשדה המגנטי הוא זה שמייצר את השדה החשמלי. למעשה, אנחנו לא חיים ביקום אלקטרו-מגנטי אלא ביקום מגנטו-אלקטרי. את פיסת המידע המרתקת הזו למדתי מפרופ' ויליאם טילר, שהיה ראש המחלקה למדעי החומר וההנדסה באוניברסיטת סטנפורד. ד"ר ריצ'רד גרבר מסביר את הנושא בצורה טובה בספרו "רפואת תדרים".
Stalking The Wild Pendulum, Itzhak Bentov (page 41) [2]