בעידן שבו הרפואה מתקדמת יותר מאי־פעם, עדיין נותרות שאלות שנדמה שאין להן מענה ברור: מדוע תסמינים כמו כאבי בטן, אסתמה או בעיות שינה ממשיכים להופיע גם כשהבדיקות תקינות? האם הגוף של הילד (או הבוגר) מדבר את מה שהלב שלו עדיין לא הצליח לבטא?
יותר ויותר מחקרים וקלינאים מהשורה הראשונה יוצאים מנקודת הנחה, כי התשובה מצויה בקשר העמוק והאינטימי בין הגוף לנפש, ובעיקר במקומות בהם הילד חווה חוסר ערך, דחייה או חוסר נראות רגשית.
גוף ונפש הם יחידה אחת
אם נסתכל על הדברים כפי שהם – רגשות הם מולקולות, מקבץ של אטומים המסודרים במבנים מסוימים.
כלומר, רגש הוא חומר שמופרש מהבלוטות שלנו בעקבות הנחיה מהמוח.
הרגש נחווה בגוף שלנו, ואנחנו לא מפרידים בין חוויה גופנית לחוויה רגשית. כאשר ילד חי בסביבה שהיא לא בטוחה מבחינה רגשית (למשל, כאשר אהבתו של ההורה מותנית, כשהוא מרגיש שהוא אינו חשוב או שאינו מספיק), אז גופו מגיב כאילו נשקפת סכנה אמתית להישרדותו. עבור ילדים, ניתוק רגשי מההורה משול לניתוק מחמצן. תחושת ערך עצמי נמוך בילדות משפיעה באופן ישיר על תפקודה של מערכת העצבים ולכן, משפיעה על תפקוד הגוף כולו.
טראומה שקטה לעתים לא נראית כמו התעללות
טראומה בילדות לא חייבת להישמע ולהיראות באופן בולט. לא תמיד אנחנו נראה מכות ונשמע צרחות. לעיתים זו דווקא ההעדרות: מבט שלא באמת רואה את הילד, חיבוק שהילד זקוק לו כל כך אך הוא לא מגיע כי ההורה לא זמין רגשית, תשומת לב שמופנית בעיקר אל האח הקטן או לקריירה של ההורה, ועוד. ישנן פנים רבות להזנחה רגשית.
כאשר הילד חווה לאורך זמן תחושת בדידות רגשית, התעלמות מהצרכים הרגשיים שלו, או חווה אהבה שמותנית בהישגים ובהתנהגות "נאותה" המעודדת ריצוי, נוצר פצע רגשי פנימי. והפצע מתבטא, לא אחת, דרך הגוף.
מנגנונים פיזיולוגיים
חלק מהדרכים בהן טראומה רגשית מתבטאת בגוף:
הפעלת מערכת הסטרס (ציר ה-HPA) – מתח הוא הגורם העיקרי לרוב המחלות
ציר ההיפותלמוס (Hypothalamus) – בלוטת יותרת המוח (Pituitary Gland) – בלוטת יותרת הכליה (בלוטת האדרנל – Adrenal gland), או ציר ה- HPA, אחראי על התגובה של הגוף למתח.
כשהילד מרגיש איום רגשי, המוח מפרש זאת כאיום ממשי על הישרדותו. בלוטת האדרנל מופעלת, והגוף מפריש קורטיזול. מצב זה מיועד להיות קצר טווח, כמו במצבי הישרדות גופניים. אך כאשר הסטרס הרגשי הוא מתמשך, כרוני, אז הקורטיזול מופרש שוב ושוב ולכן הופך לרעל איטי: הוא פוגע במערכת העיכול, מחליש את מערכת החיסון, משבש את השינה ומגביר את הסיכון למחלות כרוניות.
דלקתיות כרונית
סטרס מתמשך מפעיל את מערכת הדלקת בגוף. רמות גבוהות של מדדים דלקתיים נמצאו בילדים שחוו הזנחה רגשית או אובדן, גם אם לא פיתחו עדיין מחלה ספציפית. מצב זה נקשר לתסמונות עתידיות כמו סוכרת, מחלות לב, תסמונת המעי הרגיז ואף דיכאון.
זיכרון גופני של רגש
רגש שלא הובע, נשמר בגוף באופן סומטי. למשל, ילד שלא הורשה לכעוס, עשוי לפתח התכווצות כרונית בלסת או בבטן. זוהי צורת הגנה, אך לאורך זמן מדובר בהחזקה אשר שוחקת את האזור המופעל, והיא מובילה לעייפות, כאבים כרוניים, התאמה מחודשת של תקציב האנרגיה לאזור זה ולבסוף גם איבוד חיות.
מחלות גופניות בילדים כתוצאה מטראומה רגשית
מחקרים רבים, ובמיוחד מחקר ה־ACE (Adverse Childhood Experiences), מצאו קשר ישיר בין טראומות ילדות לבין סיכון מוגבר למחלות גופניות, נפשיות והתנהגותיות.
כשאנחנו מדברים על ילדות מורכבת, אנחנו מתכוונים לא רק לרגעים בודדים של כאב, אלא למצבים שחוזרים שוב ושוב ומשאירים חותם עמוק. חוויות כאלה יכולות להיות אלימות רגשית, פיזית או מינית, חיים בבית שבו יש הורה הסובל מבעיות נפשיות או התמכרות, גירושין או פרידה קשה בין ההורים, ואפילו מצבים שבהם אחד מבני המשפחה נכלא. כל אלה נחשבים "חוויות ילדות שליליות" – ACEs – והן נחקרות בעולם כולו בגלל ההשפעה הדרמטית שלהן על החיים בהמשך.
המחקרים מראים קשר ברור בין חוויות כאלה לבין בריאות נפשית ופיזית בבגרות. אנשים שחוו ACEs נוטים יותר לסבול מדיכאון, שימוש בחומרים ממכרים, מחלות לב, מחלות אוטואימוניות ובעיות ריאה כרוניות. זה לא אומר שכל ילד שחווה קשיים כאלה בהכרח יגדל להיות מבוגר חולה או פגוע, אבל הסיכוי לכך בהחלט עולה, והעולם הרפואי והחברתי משקיע מאמצים עצומים כדי למנוע את הפגיעות הללו כבר בשורשן.
בסופו של דבר, המסר המרכזי הוא פשוט: ככל שנבין טוב יותר את ההשפעה של חוויות ילדות על הגוף והנפש, נוכל לפעול מוקדם יותר כהורים, כמורים וכחברה, ולתת לילדים את הסיכוי לגדול עם בסיס יציב יותר של ביטחון ובריאות.
מחלות נפוצות שיכולות לנבוע מחוויית ערך עצמי פגוע:
כאבי בטן כרוניים, עצירויות או שלשולים – ללא ממצא רפואי.
בעיות עור (אקזמה, פסוריאזיס, פריחות).
בעיות נשימה (אסתמה, היפר־וונטילציה).
מערכת חיסונית מוחלשת וזיהומים חוזרים.
כאבים במפרקים או בגפיים ללא סיבה רפואית.
הרטבה, בעיות שליטה בצרכים, או בריחות שתן ביום.
הפרעות אכילה בגיל צעיר – כאמצעי לשליטה עצמית בגוף כאשר העולם מרגיש חסר שליטה.
הקשר עם ההורה הינו הבסיס לבריאות או למחלה
האם הילד מרגיש שהוא אהוב כפי שהוא, גם בלי להצטיין או לרצות? האם האימא רואה את הילד שלה? האם האבא נותן תוקף לרגשותיו?
ילד שמרגיש נאהב כפי שהוא, חי בעולם רגשי שדרכו הגוף יכול להירגע. מערכת העצבים מפרשת את הסביבה כבטוחה. לעומת זאת, ילד שמרגיש שעליו להשתנות כדי להיות רצוי, יחיה בסטרס תמידי גם אם לא יוכל לבטא זאת במילים. כל עוד ההורה רואה רק את ההתנהגות החיצונית של הילד, הגוף ימשיך לדבר בשפה שהוא כן מבין: תסמינים גופניים.
הגוף זוכר, אך גם יודע להחלים
כאן מגיע החלק החשוב ביותר: הגוף אמנם זוכר טראומה, אך הוא גם יודע להירפא אם נעניק לו את הסביבה המתאימה לכך.
כאשר נבנית מחדש תחושת ביטחון, כשהילד מתחיל לחוות אהבה שאינה מותנית, כאשר ניתנת לגיטימציה לרגשות קשים, תסמינים גופניים נחלשים ואף נעלמים.
תרגול רגשי להורים: להחזיר את תחושת הערך לילד/ה
תרגיל ״מראה אוהבת״, להחזרת חוויית החשיבות באמצעות נוכחות
(בלשון נקבה אך פונה לשני המינים)
כל ערב, לפני השינה, שבי עם הילדה שלך למשך כמה דקות. הביטי בעיניה ואמרי:
"אני רואה אותך. את חשובה לי. לא בגלל מה שעשית היום, לא בגלל שהיית נחמדה. אלא בגלל שאת – את. הלב שלי מלא בך. אני אוהבת אותך."
אם קשה לך לומר זאת, התחילי בכתיבה שקטה. הילדה שלך לא צריכה שלמות. היא צריכה נוכחות רגועה שמכירה בה.
כאשר הילד חש שלא רואים אותו, כשהוא לא מרגיש אהוב או בעל ערך, גופו נעשה שדה קרב בין הרגש הלא מדובר לבין הצורך להמשיך לשרוד.
בעזרת נוכחות הורית רכה, מרפאה, ועיניים שמביטות פנימה ולא רק החוצה אפשר לרפא גם את הפצעים השקטים, ולתת לגוף של הילד שלנו את מה שהלב שלו מבקש: חוויה של אהבה שאינה תלויה בדבר.
הורה יקר/ה! כולנו זקוקים לעזרה לפעמים. אם את/ה מרגיש/ה שאת/ה צריך/ה הכוונה והדרכה לשינוי דפוסי מחשבה, רגש והתנהגות מול הילד/ה שלך,
שלח/י לי הודעה – אשמח לעזור: 052-5763555
מיכל.