הגישה ההוליסטית להבנת הפרעת קשב וריכוז (ADHD) הולכת ותופסת מקום מרכזי בקרב חוקרי מוח, קלינאים ורופאים, והיא מציעה הסתכלות רחבה ורב־ממדית על ההפרעה. במקום לחפש גורם יחיד המייצר את ההפרעה הנוירו-התפתחותית, הגישה ההוליסטית מתייחסת למגוון רחב של גורמים ביולוגיים, נוירוכימיים, גנטיים, התפתחותיים וסביבתיים, שפועלים באינטראקציה מורכבת.
מהי "גישה הוליסטית"?
"Holos" ביוונית פירושו "שלם".
הגישה ההוליסטית רואה את האדם כשלם ביולוגי, רגשי, קוגניטיבי וחברתי, ואת ה- ADHD כתוצר של השפעות משולבות. היא אינה שואלת "מה לא בסדר במוח?", אלא: "מהו מארג הגורמים המשפיעים על תפקוד המוח וההתנהגות?".
ישנם כמה מרכיבים מרכזיים בגישה:
מרכיב נוירוכימי (דופמין, נוראדרנלין ואחרים)
ADHD אינה נגרמת בשל מחסור בחומר כימי אחד ויחיד, אלא נובעת משיבוש במערכות שלמות של תקשורת עצבית.
המוליכים העצבים העיקריים שנחקרים הם:
דופמין
קשור למוטיבציה, תחושת תגמול, ריכוז, שליטה עצמית, התמדה.נוראדרנלין (נוראפינפרין)
קשור לדריכות, תגובה לגירויים, ויסות רגשי וקשב.סרוטונין
מעורב במצב רוח, וויסות רגשי ותחושת סיפוק.GABA
מוליך מעכב שעוזר לוויסות תגובות, שינה ושליטה עצמית.גלוטמט
מוליך מעורר הקשור ללמידה וזיכרון.
מחקרים עדכניים מראים שמדובר בפגיעה באיזון בין מערכות אלו, ולא רק בחוסר נקודתי של מוליך מסוים.
מרכיב מבני־מוחי (נוירואנטומיה ותפקוד אזורים מוחיים)
הדמיות מוחיות מצביעות על כך שבמוחות של אנשים עם ADHD קיימים לעיתים:
הבדלים בגודל ובפעילות
של אזורים כמו הקורטקס הפרונטלי, הגנגליונים הבזאליים והצרבלום.האטה בהבשלה
של אזורים מוחיים הקשורים לפיקוח עצמי, שיקול דעת וארגון.
אולם – אין "סריקה מוחית" שיכולה לאבחן ADHD. זהו רק נדבך אחד מתוך רבים.
מרכיב גנטי והתפתחותי
ADHD היא הפרעה בעלת בסיס גנטי ברור. הוכח שתורשה משפיעה מאוד על הסיכוי לפתח את ההפרעה (בין 70–80%).
אולם, הגנים אינם גזירת גורל. הם רק "מנגנים את התווים", והסביבה היא זו שיכולה להגביר או להחליש את הביטוי שלהם (תופעה המכונה אפיגנטיקה).
מחקרים מצביעים על כך שאירועים כמו:
לידה מוקדמת
חוסר בחמצן בלידה
חשיפה לרעלנים סביבתיים (כמו עופרת, עשן סיגריות, אלכוהול)
טראומה מוקדמת או דחק מתמשך
יכולים להשפיע על הביטוי של גנים הקשורים ל־ADHD, גם אם אותם גנים קיימים מלידה.
מרכיב רגשי־חברתי־משפחתי
ADHD כמעט לעולם לא מופיעה בחלל ריק.
מצבים של מתח כרוני במשפחה, הורות לא עקבית, עומסים רגשיים בילדות, יכולים להחמיר את הביטוי של ADHD או ליצור תסמינים אשר מדמים ADHD.
ילד עם ADHD שגדל בסביבה תומכת, עם גבולות ברורים, הכלה רגשית והתאמות לימודיות, יתפקד אחרת לגמרי מילד עם אותה אבחנה בסביבה כאוטית וחסרת ויסות. הדרכת הורים לכן היא קריטית עבור הורים לילדים עם הפרעת קשב וריכוז.
מרכיב תחושתי־חושי (ויסות יתר או חסר תחושתי)
רבים מהילדים והמבוגרים עם ADHD חווים גם רגישות תחושתית. רעש, מגע, ריחות או אור עשויים להציף אותם. לעיתים מתלוות תופעות של סף כאב נמוך, קושי בשינה, הצפה רגשית מגירויים תחושתיים, מה שמגביר חוסר שקט ואימפולסיביות.
בעקבות זאת, טיפולים כמו אינטגרציה סנסורית או מוזיקה בתדרים מאזנים נכנסים בשנים האחרונות למודל הטיפולי ההוליסטי.
המרכיב הקוגניטיבי־ניהולי (Executive Function)
אחת ההבנות המרכזיות של השנים האחרונות היא ש־ADHD איננה בעיית "קשב" בלבד, אלא בעיה גם בתפקודים ניהוליים:
תכנון מראש
התחלה של משימות
בקרה על זמן
גמישות מחשבתית
וויסות רגשי
לכן טיפול שמתמקד רק בקשב עלול לפספס את הלב של הקושי. יש צורך גם בהתערבויות שמחזקות תפקודים ניהוליים.
המרכיב התודעתי־חווייתי (גישה סומטית SE, ויסות גוף־נפש)
מחקרים מראים שמיינדפולנס, נשימות מודעות, דמיון מודרך, תנועה מודעת ו־שיטות של קשיבות לגוף (כמו SE או DBT) עשויות:
להפחית היפראקטיביות
לשפר ויסות רגשי
לשפר קצב לב וקצב גלי מוח
מערכת מורכבת שדורשת איזון
הפרעת קשב היא לא "פגם" במוח, אלא ביטוי נוירו־התפתחותי שנובע ממארג מורכב של השפעות. בעת טיפול יש לשים דגש על שיקום הדימוי העצמי, חיזוק חוזקות, בשילוב גישות קוגניטיביות, גופניות, רגשיות וסביבתיות.