השפעת סגנון ההיקשרות על ההורות ועל הזוגיות

איך הדפוסים שנצרבו בנו בילדות ממשיכים לחיות בתוך הקשרים הכי חשובים בחיינו?

למה דווקא בבית קשה לי להרגיש בטוח/ה?

“למה אני כועסת ככה על הילד שלי כשהוא בוכה?”
“למה אני נעלבת מבן הזוג שלי גם כשהוא רק שותק?”
“למה אני תמיד חושבת שהוא יעזוב?”
או להפך –
“למה קשה לי להתקרב באמת?”
“למה אני מרגיש מרוחק לפעמים מהילדים שלי, למרות שאני אוהב אותם כל כך?”

השאלות האלה לא נובעות מחולשה. הן נובעות מכאב ישן שחי מתחת לפני השטח. הכאב הזה קשור לסגנון ההיקשרות שלנו.

מהו סגנון היקשרות? (ולמה כל כך חשוב להבין אותו)

סגנון ההיקשרות הוא המנגנון הרגשי שאיתו אנחנו יוצרים קשרים עם אחרים – איך אנחנו מבקשים אהבה, איך אנחנו מגיבים לקרבה,
איך אנחנו מתמודדים עם דחייה, עם קונפליקט, עם פחד לאבד.

סגנון ההיקשרות מתפתח כבר בינקות, מתוך מערכת היחסים עם הדמויות ההוריות. כאשר הילד חווה נוכחות יציבה, מענה רגשי מכיל ונגישות של ההורה, מתפתחת היקשרות בטוחה. כאשר התגובה של ההורה בלתי צפויה, מתרחקת, שיפוטית או מבוהלת, מתפתחים דפוסים אחרים.

ישנם ארבעה סגנונות היקשרות עיקריים:

1. סגנון היקשרות בטוח
   מתפתח כאשר ההורה מגיב לצרכים הרגשיים של הילד בעקביות. הילד לומד שהוא יכול לסמוך על הקשר, לחוות קירבה וגם עצמאות, והופך לבוגר שמסוגל לשמר קשר רגשי מבלי לפחד לאבד את עצמו.

2. סגנון היקשרות חרדתי
   נוצר כאשר התגובה ההורית אינה עקבית. לעיתים ההורה מגיב באהבה ולעיתים בדחייה. הילד לומד שעליו להיאחז בקשר, לחשוש מאובדן, ולחפש כל הזמן סימנים לאהבה. בבגרות, זה יתבטא בצורך מתמיד באישור, קושי לשחרר, ופחד מדחייה.

3. סגנון היקשרות נמנע
   מתפתח כאשר הרגש לא זכה למקום, והילד למד שהבעת צורך עלולה לגרור ביטול, ניתוק או שיפוט. כבוגר, הוא ייטה להתרחק רגשית, לשדר עצמאות קיצונית, ולהתקשות לבטא רגשות או לבקש עזרה.

4. סגנון היקשרות לא מאורגן
   נולד כאשר ההורה עצמו היה מקור לאיום, פחד או בלבול. הילד רוצה קרבה, אך גם חושש ממנה. בבגרות נראה תגובות קוטביות של קירבה אינטנסיבית וניתוק, התפרצויות או הצפות רגשיות בלתי צפויות.

איך סגנון ההיקשרות משפיע על ההורות?

הורות היא לא רק הקשר עם הילד/ה, היא גם מפגש מחודש עם הילד או הילדה שהיינו בעצמנו. בכל פעם שהילד שלנו מבטא צורך רגשי, בכי, כעס או תלות, משהו בתוכנו מופעל.

הורה עם סגנון היקשרות חרדתי ייטה להיות דרוך, מגונן מדי, או מוצף כאשר הילד מתרחק.
הורה עם סגנון נמנע עלול להגיב בקוצר רוח, להתרחק רגשית כשהילד בוכה, ולחפש "שקט" במקום קשר.
הורה עם סגנון לא מאורגן יגיב לסירוגין בהצפה או בניתוק, והילד יתקשה לצפות את תגובותיו.

התוצאה? הילד מרגיש את הנוכחות הרגשית של ההורה, לא רק שומע את המילים הנאמרות. וכשהנוכחות של ההורה אינה עקבית, בטוחה, או רגישה, הילד מפתח דפוס היקשרות דומה. כך מועברים דפוסים בין דורות. לא רק דרך גנטיקה, אלא גם (ויתכן בעיקר) דרך קשר.

איך סגנון ההיקשרות משפיע על הזוגיות?

מערכות יחסים זוגיות הן הזירה האינטימית ביותר לחזרת הדפוסים. דווקא מול האדם הקרוב ביותר מתעוררים הפחדים, ההימנעויות, והצורך להגן על הלב.

בני זוג עם סגנון חרדתי יזדקקו לאישור תמידי, יחששו מדחייה, ויחפשו סימנים לאהבה.
בן זוג עם סגנון נמנע יירתע מקרבה, יראה אותה כחודרנית או מציפה, ויחפש את השקט הפנימי דרך התרחקות.
ובמקרים רבים, אחד חרד, והשני נמנע. זו מחזוריות כואבת בה האחד רודף, והשני בורח.
כששניהם נמנעים, הקשר נראה שקט, אך חסר עומק רגשי.
וכאשר מדובר בסגנון לא מאורגן, הקשר מלא עליות וירידות, סערות ובלבול.

ככל שהקשר קרוב יותר, כך מתעוררות יותר תגובות הישרדותיות מהעבר. אבל גם כאן, אפשר לשנות.

מה אפשר לעשות? חיבור, שינוי וריפוי

1. הכרה עצמית

נסו להבין מהו סגנון ההיקשרות שלכם:
איך אתם מגיבה כשיש קירבה? כשיש מרחק? כשמישהו צריך אתכם? כשאתם פוחדים להיעזב?

קראו עוד על סוגי ההיקשרות, ובחנו – לדעתכם, איזה דפוס היקשרות יש לכם?

• היקשרות נמנעת >
• היקשרות לא מאורגנת >
• היקשרות חרדה >
• היקשרות בטוחה >

2. פתיחת שיח בגובה הלב

שיח פתוח עם בן/בת הזוג יעזור בלקיחת הצעד הראשון אל עבר הכרת העצמי והכרת המערכת הזוגית. דברו על דפוסים.
עם הילד – שתפו בכנות את תחושתכם כאשר אתם מוצפים ויש לכם קושי (למשל, "היה לי קשה עכשיו, אבל אני לומד/ת להישאר נוכחת איתך כאן גם כשאני עייף/ה").

3. בניית ביטחון דרך חוויה

בחרו להגיב אחרת. כל דפוס התנהגות חדש מרגיש כזר ולא מוכר בהתחלה. חזרתיות בהתמדה תשנה את התחושה הזו, עד שדפוס ההתנהגות יהפוך לטבעי יותר.
הישארו בקירבה גם כשאתם רגילים להתרחק.
חבקו את הילד/ה והיו נוכחים ברכות גם כשאתם לא יודעים בדיוק מה לומר.
הקול החדש שאתם בונים יוצר במוח שלכם קשר עצבי חדש, בטוח יותר.

4. תהליך ריפוי אישי

דפוס היקשרות אינו גזירת גורל, הוא גמיש.
דרך קשרים מיטיבים, טיפול רגשי, או עבודה פנימית, אפשר לבנות היקשרות בטוחה, לעצמנו ולילדינו.
הקשרים המשמעותיים בחיינו אינם רק מראה של ההווה, אלא גם השתקפות של העבר. אבל בכל פעם שאנחנו עוצרים, מרגישים ובוחרים אחרת, אנחנו משנים לא רק את הרגע הזה, אלא את כל הסיפור.

היקשרות בטוחה אינה תכונה מולדת, היא מיומנות נלמדת. והיא מתחילה ברגע שבו אנחנו מפסיקים לפעול מתוך פחד ומתחילים לאהוב מתוך נוכחות.

אם אתם מעוניינים בעזרה בתהליך הכרת העצמי, אשמח ללוות אתכם. צרו איתי קשר >