תגובת "Flight" – בריחה – היא אחת מארבע התגובות הביולוגיות הקלאסיות למצבי איום כפי שמתארת אותן התיאוריה הפוליווגאלית של פרופ' סטיבן פורג'ס.
זוהי תגובה הישרדותית עמוקה, המופעלת כאשר המוח מזהה סכנה שאינה ניתנת לניטרול באמצעות עימות ישיר, אך עדיין יש אפשרות להימנע ממנה באמצעות התרחקות.
תגובת הבריחה מבוססת על הפעלת אנרגיה גבוהה לצורך התרחקות פיזית, רגשית או מנטלית מהמקור המאיים.
תגובת Flight, כמו שאר תגובות מערכת העצבים האוטונומית, מתרחשת ברוב המקרים מבלי שהאדם יהיה מודע לכך. היא מופעלת באופן אוטומטי, על בסיס הערכה עצבית של המוח ששואל את עצמו: "עד כמה אני בטוח כרגע?". חשוב להבין את המנגנון, לזהות את ביטויו בגוף ובנפש, ולדעת כיצד לעבוד איתו, במיוחד כשמדובר בדפוס כרוני שנוצר כתוצאה מטראומה.
קראו על תגובות ההישרדות של מערכת העצבים – Fight, Flight, Freeze & Fawn >
מאפיינים פיזיולוגיים של תגובת Flight
כאשר מערכת העצבים הסימפתטית נכנסת לפעולה ומפעילה את תגובת הבריחה, הגוף עובר למצב של עוררות עצבית גבוהה.
הדופק מתגבר, הנשימה הופכת שטחית ומהירה, והשרירים – במיוחד ברגליים – מתמלאים באנרגיה שמוכנה לתנועה. ישנה לעיתים תחושת אי שקט תנועתי כמו נענוע רגליים, חוסר יכולת להישאר ישובים זמן רב, או צורך לזוז גם בלי מטרה מוגדרת.
במונחים נוירולוגיים, מדובר בשחרור מיידי של הורמוני סטרס כגון אדרנלין ונוראדרנלין שמכינים את הגוף לפעולה מהירה. ההפעלה הממושכת של מנגנון זה, במיוחד כאשר אין איום חיצוני ממשי אלא רק "תחושת איום", גורמת לעומס על מערכות הגוף, ולתחושת מתח מתמשכת שאינה נרגעת.
היבטים פסיכולוגיים והתנהגותיים
תגובת הבריחה אינה באה לידי ביטוי רק בגוף. במקרים רבים, היא תופסת את ביטויה במערכת הרגשית והמנטלית.
אנשים שמערכת העצבים שלהם פועלת באופן כרוני מתוך דפוס תגובת Flight, חווים לרוב תחושת חרדה כמעט תמידית. לעיתים התחושה הזו מודעת, ולעיתים היא מורגשת כתחושת אי שקט כללי שלא ניתן להצביע על מקורו. הם עשויים לדלג במהירות בין משימות, להימנע משהייה ממושכת במקום אחד, לקפוץ מנושא לנושא בשיחה או אפילו להימנע ממפגשים חברתיים שדורשים נוכחות רגשית.
הבריחה יכולה להיות גם התנהגותית.
למשל: הימנעות ממשימות עומק שורשיות, התרחקות ממערכות יחסים ברגע שעולה רגש של קירבה או פגיעות, צורך בעיסוק תמידי או התמקדות מוגזמת בהישגים, פרודוקטיביות ומסכים. אנשי הבריחה עשויים להיראות כ"אנשים מצליחים", אך בפועל הם פועלים מתוך מנגנון הישרדותי שמטרתו להימנע ממפגש פנימי – רגשי, חושי או זכרוני – הנתפס כמסוכן.
הקשר בין Flight לבין טראומה
בהקשרים התפתחותיים, תגובת Flight מופיעה לעיתים קרובות בילדים שגדלו בסביבה רגשית בלתי צפויה. למשל, בית שבו אחד ההורים מגיב באופן לא עקבי, מפחיד או לא נגיש רגשית.
במצבים כאלה, הילד לא יכול לצפות מתי יתעורר מתח, ולא יכול לשלוט בתגובה של המבוגר. מכיוון שלא ניתן לברוח ממש פיזית מההורה, מערכת העצבים לומדת לברוח בדרכים אחרות: עיסוק יתר, פנטזיה, עבודה, לימודים, מרדף אחר שליטה. בבגרות, אותו דפוס בריחה עשוי להופיע כהתמכרות לעבודה, לקצב גבוה, להימנעות מקשרים רגשיים עמוקים, או כתחושת אי נוחות במקום שקט ונוכחות.
מה שמורכב במיוחד בתגובת Flight הוא שהיא נתפשת על פני השטח כתגובה "מסתדרת" בתפקוד גבוה: האדם פועל, משיג, מתקדם. אך בפועל, העשייה הופכת למסכה אשר מכסה על מערכת עצבים שאינה יודעת מנוח.
ההשלכות של דפוס Flight כרוני
כאשר תגובת Flight הופכת לדפוס תגובה קבוע, מופיעים קשיים בוויסות רגשי, שחיקה, קשיי שינה, פגיעה באיכות הקשרים, ולעיתים גם בעיות פיזיולוגיות הקשורות לחשיפה ממושכת לסטרס, כמו: כאבי בטן, עייפות כרונית, או ירידה בחוסן החיסוני.
ברמה הפסיכולוגית, האדם עלול לחוות תחושת ניתוק מתמשכת מהגוף, חוסר מסוגלות להיות נוכח ברגע, ותחושת "תנועה פנימית אינסופית" שלא ניתנת להרגעה.
כיווני טיפול והתערבות
התערבות טיפולית במצבים של תגובת Flight מתמשכת צריכה להתמקד ביצירת תחושת ביטחון עמוקה.
ולא רק במילים, אלא גם דרך הגוף.
ליצור תהליך הדרגתי שמבוסס על בניית אמון מחודש במערכת העצבים באמצעות תרגול של נשימה עמוקה, עיגון תחושתי ומנטלי, תנועה איטית ומודעת, עבודה עם מגע, עידוד נוכחות בטוחה ברגע ויצירת קשר בינאישי בטוח עם דמות טיפולית.
עלינו ליצור אלטרנטיבה מווסתת לתנועה המתמדת. כאשר הגוף חש בטוח באמת – הוא יסכים להרפות.
תגובת Flight היא תגובה עצבית עמוקה ומורכבת, המשקפת ניסיון של הגוף להגן על עצמו בדרך היעילה ביותר האפשרית: התרחקות. למרות שהיא עשויה להיראות לעיתים כעשייה, פרודוקטיביות או צורך בשליטה, היא נובעת מהפעלה מתמשכת של מערכת הסטרס, ומהימנעות ממפגש עם רגשות או זיכרונות בלתי מעובדים.
הכרה בדפוס, זיהוי האותות הגופניים והרגשיים, ובניית תהליך טיפולי מווסת, מאפשרים למערכת העצבים להשתחרר מהמרוץ המתמיד ולחוות שהייה בטוחה. אז, האדם יכול לגלות שהתנועה אינה בהכרח בריחה – אלא אולי דווקא הדרך לחזור לעצמו.
אם אתם חווים תחושת מתח מתמשכת, אשמח לעזור לכם. צרו איתי קשר >