אודות

נעים להכיר, מיכל הררי

ילידת 1979, אימא לשני מופלאים.
מטפלת בגישה קוגניטיבית-התנהגותית. מלווה הורים ואנשים בתהליכי שינוי עמוקים, ומדריכה אנשי מקצוע בעבודה עם שונות נוירולוגית ועיכובים נוירו-התפתחותיים ובראשם ADHD, הפרעת קשב וריכוז.

יש קשרים שמסתתרים מעינינו, אך הם מעצבים את הדרך שבה אנחנו חושבים, מרגישים, אוהבים ובוחרים.

אני מאמינה שהקשרים החשובים ביותר בחיינו אינם תמיד גלויים לעין. לעיתים הם מסתתרים בין חוויות הילדות שלנו לבין מערכות היחסים שאנחנו בונים. בין מערכת העצבים לבין הרגשות שלנו. בין הגוף לבין המוח. ובין העבר שלנו לבין האדם שאנחנו הופכים להיות.

את אותם גשרים נסתרים אני חוקרת כבר שנים רבות.

בכל מחקר שאני קוראת, בכל אדם שאני פוגשת ובכל תהליך שאני מלווה, אני מגלה מחדש עד כמה שינוי עמוק אינו מתחיל בשינוי ההתנהגות בלבד, אלא בהבנת המערכת שמייצרת את אותה התנהגות.

זו גם הסיבה שבחרתי להקדיש את עבודתי לחיבור שבין מדעי המוח, תיאוריית ההתקשרות, מערכת העצבים והחוויה האנושית.

הדרך שהובילה אותי לכאן

לא הגעתי לעולם הזה רק מתוך סקרנות אקדמית. כמו רבים מהאנשים שאני מלווה היום, גם אני פגשתי ADHD לא רק דרך ספרי הלימוד, אלא דרך החיים עצמם.

אני מכירה מקרוב את הדריכות העצבית, את הקושי בוויסות רגשי, את המוסחות, את תחושת ההצפה ואת ההשפעה שלהן על מערכות יחסים, על הורות ועל הדימוי העצמי.

החוויה האישית הזו לימדה אותי משהו שאף ספר לא יכול היה ללמד:

מאחורי כל התנהגות יש מערכת שמנסה להסתגל.

וכשמבינים את המערכת, מפסיקים להילחם באדם.

המסע המקצועי שלי

לאורך השנים בחרתי ללמוד ממגוון רחב של תחומים, מתוך אמונה שהאדם אינו ניתן להבנה דרך דיסציפלינה אחת בלבד.

הרקע המקצועי שלי משלב לימודים אקדמיים לתואר בפסיכולוגיה ומדעי המחשב, לימודים אקדמיים נוספים במדעי המוח, בסוציולוגיה ומדעי המדינה, לצד לימודים מתקדמים בטראומה, טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT), NLP וגישות מבוססות התקשרות, ויסות ומערכת העצבים.

עם השנים הלך והתחזק אצלי הצורך לחבר בין כל העולמות האלה לשפה אחת, אינטגרטיבית, שתאפשר להבין בני אדם באופן עמוק יותר.

כך נולד מודל NOAM

מתוך העבודה בקליניקה הבנתי שתסמינים רבים שאנו נוטים לראות כ"בעיה" הם למעשה ביטוי של מערכת עצבים שנאלצה להתארגן סביב תנאים מסוימים.

מההבנה הזו נולד מודל NOAM: Neuro-Organization & Attachment Model.

המודל מבקש להסתכל על האדם כמערכת אחת, שבה הגוף, המוח, החוויה הרגשית, ההתקשרות והסביבה פועלים יחד.

במקום לשאול רק "מה לא עובד?" אני מעדיפה לשאול:

"כיצד המערכת התארגנה כדי לאפשר לאדם לשרוד?"

במה אני מאמינה

אני מאמינה ששינוי עמוק אינו מתרחש משום שאנשים למדו לחשוב אחרת, אלא כאשר מערכת העצבים חווה מספיק ביטחון כדי להתארגן מחדש.

כאשר ההבנה מחליפה את האשמה, וכאשר הסקרנות מחליפה את הביקורת. כאשר אנחנו מתחילים לראות את הגשרים הנסתרים שמחברים בין הגוף, המוח, הרגש והקשרים האנושיים שלנו.