ריפוי מילדות עם אם פצועת אגו: מהישרדות רגשית לפיתוח זהות אותנטית

כשהלב מתחיל לשאול שאלות

יש רגע שבו משהו מתעורר.
לרוב, לא בצעקה – אלא בלחישה.
תחושת אי-שקט, דפוס שחוזר, עייפות רגשית שקשה להסביר.

המבוגר שגדל עם אם פצועת אגו מתחיל לזהות:

יש פער בין איך שאני מתפקד – לבין מי שאני באמת.

המילים הראשונות שנולדות מתוך ההכרה הזו אינן תמיד ברורות, אך הן מבקשות דבר פשוט:
עצמי.

זיהוי – לצאת מהערפל

השלב הראשון בריפוי הוא זיהוי – תהליך שבו האדם לומד לקרוא בשם את מה שהיה חסר מילים.

כאשר גדלנו בסביבה שבה צרכינו הרגשיים לא הוכרו, ביטוי רגשי נחשב לאיום, ואהבה הייתה מותנית, ייתכן שפיתחנו מנגנונים שורשיים של הישרדות, מבלי לדעת שאלו אינם “האישיות שלנו”, אלא מסכות.

סימנים שעשויים להעיד על פצע ילדות עם אם פצועת אגו:

• קושי לומר "לא" מבלי להרגיש אשמה

• תחושת אחריות מופרזת לרגשות של אחרים

• צורך תמידי באישור חיצוני

• חוסר בהירות לגבי "מה אני באמת רוצה"

• בלבול בין זהות לבין תפקיד

• נטייה למערכות יחסים לא שוויוניות או מנצלות

• תחושת ריקנות פנימית, גם כש"החיים טובים"

רבים מבלבלים בין תכונות הישרדות (רגישות לאחרים, נתינה, רצון לשמור על הרמוניה) לבין תכונות זהות.
ההכרה בכך שאלו היו תגובות לצורך הישרדות ולא המהות, היא פריצת דרך.

חשיפת הדפוס – מפרידים בין האהבה לבין ההישרדות

אחת מהטראומות העמוקות ביותר בילדות היא זו שבה עלינו לבחור בין אהבה לבין העצמי.

במילים אחרות: כדי להיות אהובים – נאלצנו לנטוש את עצמנו.
לרצות. לשתוק. לחייך כשכאב. להיות “ילדים טובים” גם כשהויתור על עצמנו כאב.

התוצאה היא דפוס של אהבה על תנאי, שממשיך להדהד גם בבגרות.
אנחנו בוחרים בני זוג ש"צריך להרוויח את אהבתם".
אנחנו מתקשים לבטא צורך.
אנחנו מפחדים מעימות – לא כי אנחנו חלשים, אלא כי התרגלנו לזהות קונפליקט כניתוק רגשי.

הריפוי מתחיל כשאנחנו שואלים:

האם כל מה שאני עושה – באמת נובע מבחירה, או מפחד?

השיבה לעצמי: מה מרגיש נכון עבורי? ולא מה יגרום לי להיראות טוב 

לאחר הזיהוי וההבנה, מתחיל שלב עדין ומרתק: חקירת הזהות האותנטית.

מי אני, כשאני לא עסוק בלהרשים, להישמע חכם, להיראות מוצלח, להוכיח, להרגיע?

תרגולים שיכולים לעזור:

• יומן כנות גולמית
  כתיבה חופשית בלי סינון: "מה באמת אני מרגיש/ה?", "מה אני צריך/ה?", "מה מעורר בי פחד?"
  מה כותבים ביומן כנות גולמית? >

• הבחנה בין קול פנימי לקול אימהי מושרש
  לזהות מתי מדברת בי האם ("אל תגזים", "אל תהיה חלש", "לא מגיע לך") ולהשיב בקול חומל.

• תרגול בחירה יומיומית
  לבחור פעולות קטנות מתוך הקשבה לעצמי, לא מתוך נוחות של אחרים. למשל: "האם בא לי לצאת, או אני מפחד לאכזב?"

• עבודת חלקים פנימיים (IFS)
  זיהוי של חלקים בי שנוצרו כדי לשרוד, ואפשרות לפתח חלק מחובר, חומל, נוכח באמת שלי.

גבולות: הקו שמשרטט אותי

ילד להורה פצוע לעיתים קרובות לומד שהצבת גבול = סכנה. סכנה לאהבה, לקשר, לתחושת הערך.

אך גבולות בריאים אינם חומות – הם שערים. הם אומרים: "זה אני, ואני כאן".

איך לתרגל גבולות רגשיים?

• להתחיל ממקומות בטוחים
  עם אדם קרוב, בשיחה פשוטה.

• לזהות את הפחד שמתחת
  מה אני מפחד שיקרה אם אגיד "לא"?

• לתת תוקף לעצמי
  גם כשיש תגובת נגד – להבין שהכעס של האחר הוא תגובות הילדות שלו, ולא אשמה שלי.

• לזכור:
  כשאני מציב גבול, אני לא נוטש. אני מתחיל לבחור בי.

הורות עצמית: עלינו לבנות בית פנימי

בשלב זה מתפתח קשר עמוק בין האדם לעצמו. הילד הפנימי, אותו חלק בתוכנו שחי עדיין את חוויית הילדות, מבקש שנראה אותו באמת.

הורות פנימית כוללת:

• הכלה
  לומר לעצמי, "כואב לך, ואני איתך".

• הובלה
  לבחור בחירות מתוך חמלה, לא מתוך פחד.

• אהבה לא מותנית
  לאהוב את עצמי גם כשאני פוחד, כועס, טועה או נופל.

חיבור לגוף: כשהנשמה חוזרת פנימה

כל הדפוסים הרגשיים שלנו שוכנים בגוף.

הגוף זוכר את הדריכות מול המבט הקר, את ההתכווצות מול השתיקה, את ההתנתקות מול הדרמה. הגוף הוא שער לריפוי עמוק.

כלים סומטיים (גופניים) מומלצים:

• SE – Somatic Experiencing

• טיפול בנשימה מודעת, פראנאיאמה

• תנועה אותנטית, יוגה טיפולית

• קרקוע (grounding) – לחזור אל התחושות הפשוטות: מגע, משקל, טמפרטורה, קצב לב.

אינטגרציה: חופש חדש במערכות יחסים

זהות אותנטית אינה מבודדת. היא מתגשמת במפגש. כאשר אנו נוכחים, בוחרים, מרשים לעצמנו להביע רגש, לבקש, להתכוונן – אנו חווים לראשונה יחסים אמיתיים.

ייתכן שנאבד קשרים שלא יוכלו להכיל את זה – אך נזכה לראשונה לפגוש אותנו עצמנו.

מזהות שיצרתי כדי לשרוד, לזהות שיצרתי כדי לחיות

הריפוי הוא תהליך. הוא לא קו סיום, אלא חזרה עדינה, יומיומית, סבלנית, אל המקום שבתוכי שלא ביקש אלא שיראו אותו באמת.

מה שהיה הישרדות – יכול להפוך לאומנות חיים.
ומה שנשכח בילדות – יכול להפוך לקרקע של אמת, חופש, ואהבה שאינה תלויה בדבר.

אם אתם מרגישים שאתם מזדהים עם הכתוב, אשמח ללוות אתכם על דרך ההחלמה. צרו איתי קשר >