למה אנחנו כמעט תמיד מפספסים?
תת־האבחון של בנות, נערות ונשים עם ADHD, הפרעת קשב וריכוז, הוא תופעה מוכרת ורחבת היקף, שנובעת משילוב של גורמים ביולוגיים הורמונליים, חברתיים ותרבותיים.
בנות רבות מסתובבות במשך שנים עם קשיים בוויסות רגשי, קשב וריכוז, תחושת כישלון, דימוי עצמי נמוך, ובמקרים רבים גם חרדה ודיכאון, מבלי שאיש מבין שמדובר ב־ADHD.
למה זה קורה? הנה כמה סיבות מרכזיות:
הפרופיל ההתנהגותי של בנות נראה שונה
ADHD אצל בנים נוטה להופיע בצורה מוחצנת:
התנהגות אימפולסיבית, הפרעות בכיתה, היפראקטיביות נראית לעין.
אצל בנות, לעומת זאת, ההפרעה נוטה להיות:
פחות מוחצנת, יותר מוסווית, עם דגש על מוסחות, שכחנות, חלימה בהקיץ, רגישות יתר וקשיים רגשיים פנימיים. במילים אחרות: היא נראית “טובה”, “שקטה”, “רגישה”, אבל בתוך תוכה מתחוללת סערה.
הבנות מצטיינות בהסוואה
בנות לומדות מגיל צעיר "לרצות" את הסביבה, להיות נוחות ומתחשבות. רבות מהן מפתחות מנגנוני פיצוי כמו פרפקציוניזם, התמדה כפייתית, חנפנות או התנהגות מתאמצת עד קריסה. לעיתים, רק עם הופעת משבר רגשי בגיל ההתבגרות נחשף מה שעד כה הוסתר.
חוסר ידע אצל אנשי מקצוע
רוב כלי האבחון והמחקר בתחום ADHD התבססו לאורך השנים על בנים. גם כיום, לא מעט מאבחנים, פסיכולוגים ונוירולוגים מתקשים לזהות את התמונה הנשית הייחודית של ADHD, ולכן האבחון מתעכב או מתפספס לחלוטין.
פגיעה בדימוי העצמי כבר מהילדות
ילדות עם ADHD חוות שוב ושוב אכזבה מעצמן. הן שוכחות, מתבלבלות, מתקשות לעמוד בציפיות. גם כשהן מתאמצות מאוד, הן לא מצליחות כמו שהן רוצות. עם הזמן, נבנית תחושת כישלון, בושה עצמית ולעיתים חרדה ודיכאון כתוצאה מכך.
דחייה חברתית או בידוד רגשי
רבות מהן חוות שונות, חוסר שייכות או קושי להיקלט חברתית. לעיתים הן פטפטניות יתר על המידה, קופצות מנושא לנושא או מגיבות באימפולסיביות. אחרות שוקעות בעולם פנימי עשיר ונתפסות כשקטות או מנותקות – בעוד שהסערה מתרחשת בתוכן.
המחיר של תת־האבחון:
איבוד אמון עצמי בסיסי.
תחושת ניכור פנימית ("מה לא בסדר איתי?").
אבחנות שגויות (כגון חרדה, דיכאון, או הפרעות אישיות).
טיפול לא מתאים או היעדר טיפול.
הסתבכויות בגיל ההתבגרות: פגיעה עצמית, הפרעות אכילה, שימוש בחומרים ממכרים, קשרים לא מווסתים כולל מיניות לא מווסתת, ועוד.
מה אפשר לעשות?
להעלות מודעות – בקרב הורים, מורים, אנשי מקצוע והילדות עצמן.
להכיר את הביטויים הסמויים של ADHD אצל בנות – רגשות עזים, עייפות מתמשכת, התפרקויות בבית, תחושת עומס בלתי נגמר. רשימה מפורטת של תסמינים נפוצים – בדף זה, מטה.
לעודד שיח אמפתי ופתוח – כדי שבנות לא יישארו לבד עם התחושה שהן "מקולקלות" או "לא בסדר".
להתאים את האבחון והטיפול למבנה האישיות, הרגשות והעדינות של הילדה – ולא לפי מודלים גבריים בלבד.
האם לילדה שלי יש ADHD?
הבהרה: המידע שלהלן אינו תחליף לאבחון מקצועי. מדובר ברשימת תסמינים אפשריים, שיכולים לעורר חשד לקיומה של ההפרעה.
לעיתים הקשיים ניכרים כבר בגיל הגן או בית הספר היסודי, אך פעמים רבות הם מתגברים או נראים לראשונה סביב גיל ההתבגרות – בעיקר עם הופעת הווסת הראשונה. שינויים הורמונליים, עומס חברתי ולחץ לימודי עשויים לערער את מנגנוני הפיצוי שהחזיקו עד כה.
תסמינים נפוצים שיכולים לעורר חשד:
שקיעה ממושכת בחלומות, עולמות פנימיים או פיזור מחשבתי מתמיד.
קושי בארגון, שכחנות, איבוד חפצים, אי־סדר כללי.
פטפטנות יתר, קיטוע שיחות, קושי "לסגור" את הפה – או לחלופין שקט מובהק.
רגישות לביקורת, בכי תכוף, קושי לזהות ולווסת רגשות.
תחושת "מסיכה" – היא מתאמצת מאוד כדי לתפקד, ומתמוטטת כשהיא לבד.
פרפקציוניזם, פחד מכישלון, הימנעות ממבחנים או קריסה רגשית סביבם.
חוסר תחושת שייכות, מאמצים כבירים ליצירת קשרים, או הסתגרות והימנעות חברתית.
התפרצויות רגשיות בבית, צרחות, התכנסות – גם אם כלפי חוץ היא נראית מושלמת.
הצטיינות חיצונית שמסתירה מצוקה פנימית, תחושת עומס ולחץ יומיומי.
אמירות חוזרות כמו: "אני לא מספיק טובה", "אני לא מצליחה", "מה לא בסדר איתי?".
השפעת ההורמונים הנשיים – במיוחד סביב המחזור החודשי – עלולה להחמיר את תסמיני הקשב, הרגש וההתנהגות. חשוב לשים לב לתזמון הופעת הסימפטומים ולדפוס המחזור החודשי.
אם קראת את זה ועלה בך הדהוד, ייתכן שזו נקודת מפנה. זיהוי מוקדם, גישה רגישה, והכרה בקשיים הרגשיים הלא נראים יכולים לשנות את מסלול החיים של הילדה שלכם.