התמודדות עם הסופיות – טראומה כעימות עם חרדת המוות
טראומה היא אירוע שמוציא את האדם מאזור הנוחות של השגרה ומאלץ אותו להביט באמיתות הקיום באופן חד ובלתי מתפשר. אחת האמיתות המרכזיות שהטראומה חושפת היא סופיותו של האדם, הידיעה שחייו אינם מובטחים, שהקיום שברירי, ושאין לו שליטה מוחלטת על גורלו. לעיתים המפגש עם הסופיות הוא ישיר – במקרה של תאונה, מחלה מסכנת חיים או אובדן של אדם קרוב – ולעיתים מדובר במוות סימבולי, כמו קריסת זהות, אובדן אמונה, או פירוק מערכת יחסים משמעותית שהגדירה את האדם.
חרדת המוות: הפחד הבלתי נמנע שאנו מדחיקים
ארווין יאלום, פסיכיאטר ופילוסוף אקזיסטנציאליסטי, טען כי חרדת המוות היא אחת החרדות היסודיות ביותר של האדם, אך היא לרוב נמצאת ברקע, מוסתרת מאיתנו. מרבית האנשים אינם מתמודדים עם חרדת המוות באופן יומיומי, משום שאם היו עושים זאת, חייהם היו הופכים בלתי נסבלים. לכן, רוב הזמן אנו מוצאים דרכים להדחיק את הידיעה הזו – באמצעות שגרה, תעסוקה, מערכות יחסים, או אמונה בכך שהעולם ימשיך להתנהל כפי שהוא תמיד.
אולם, כאשר אדם חווה טראומה, ההדחקה נשברת, וחרדת המוות עולה אל פני השטח במלוא עוצמתה.
פתאום הוא נאלץ להתמודד עם שאלות כמו:
- האם אני באמת בטוח?
- מה אם החיים שלי יסתיימו בטרם עת?
- מה קורה אחרי המוות?
- האם יש משמעות לכל זה, או שהכל אקראי וחולף?
השאלות הללו עשויות להוביל לפאניקה, לחרדה עמוקה, ולתחושת ריקנות קיומית. האדם עשוי להרגיש שהוא מאבד שליטה, שהמציאות אינה כפי שחשב, ושהדברים שאחז בהם עד כה כעוגנים לחייו – כסף, הצלחה, סטטוס, אמונות – אינם מספקים לו עוד ביטחון קיומי אמיתי.
מוות פיזי ומוות סימבולי: שני סוגים של אובדן
חשוב להבין שהתמודדות עם סופיות אינה נוגעת רק למוות הפיזי. בני אדם חווים מוות סימבולי פעמים רבות לאורך חייהם: סיומים, פרידות, כישלונות, או שינויי זהות עמוקים. כאשר אדם מאבד משהו שהגדיר את עצמו דרכו – זוגיות, מקצוע, בריאות, אמונה – הוא חווה סוג של מוות, שכן הוא אינו מי שהיה קודם לכן.
דוגמאות למוות סימבולי בטראומה:
- פרידה קשה או גירושין – התחושה כי "האדם שהייתי עם בן/בת הזוג כבר לא קיים".
- משבר אמונה – אובדן של מערכת האמונות שהעניקה ביטחון ומשמעות.
- שינוי פתאומי בזהות – בעקבות פיטורין, פציעה קשה, או מעבר חד בחיים.
- אובדן של אדם קרוב – המותיר תחושת ריקנות ושינוי במערך הרגשי והחברתי.
בדומה למוות הפיזי, גם מוות סימבולי מאלץ את האדם להתמודד עם העובדה שהדברים אינם נצחיים, ושכל דבר שהוא בונה, כולל הזהות שלו עצמו, עשוי להשתנות או להיעלם.
כיצד טראומה עשויה לשנות את תפישת המוות?
מעניין לגלות כי בעוד שחלק מהאנשים הופכים לחרדתיים יותר כלפי המוות בעקבות טראומה, אחרים דווקא חווים התפייסות עם רעיון הסופיות. טראומה יכולה לגרום לאדם להבין עד כמה החיים הם רגעיים ושבריריים, ובכך לגרום לו לשנות את סדרי העדיפויות שלו ולחיות באופן אותנטי יותר.
שני מסלולים אפשריים לאחר טראומה:
- החרדה מתגברת
האדם מתמלא בפחד מפני המוות, נמנע מסיכונים, מתקשה ליהנות מהחיים בשל הידיעה שהם בני חלוף. - השלמה וצמיחה
האדם מקבל את עובדת הסופיות, מפסיק לבזבז את זמנו על דברים שוליים, ומתמקד בחיים מלאים יותר.
מסלול ההשלמה הוא זה שמאפשר התמודדות בריאה עם הסופיות.
במקום לברוח מהידיעה שהחיים זמניים, ניתן לאמץ אותה ולשאול: מה אני רוצה לעשות עם הזמן שיש לי?
חיים משמעותיים לאור הידיעה על הסופיות
אם אין לנו שליטה על הזמן שיש לנו, הרי שהשאלה החשובה ביותר אינה "כמה זמן נותר לי?" אלא "מה אני עושה עם הזמן שיש לי?"
התפיסה האקזיסטנציאליסטית מציעה מספר עקרונות שיכולים לעזור בהתמודדות עם הסופיות:
- לחיות מתוך כוונה – במקום לחיות "על אוטומט", להתחיל לבחור את המעשים והערכים החשובים באמת.
- ליצור חוויות משמעותיות – להשקיע במערכות יחסים עמוקות, ליצור ולתרום לאחרים.
- למצוא שלווה בקבלה של המציאות – להבין שהחיים הם זמניים, ולכן יש לחיות אותם בצורה מלאה בהווה.
- להפסיק לדחות את הדברים שחשובים לנו – לא לחכות לרגע "הנכון" כדי לעשות דברים שאנחנו רוצים, אלא להתחיל עכשיו.
- לראות בטראומה קריאה להתעוררות – להשתמש בהכרה בסופיות כדי לשנות את החיים באופן חיובי.
טראומה כהזדמנות לפגוש את הסופיות בצורה מודעת
טראומה מאלצת אותנו להתמודד עם אחת האמיתות הקיומיות ביותר – היותנו בני תמותה. אין זה עימות קל, ולעיתים הוא מוביל למשבר עמוק. אך אם מצליחים להפוך את המשבר להזדמנות, ניתן לגלות שהמודעות לסופיות אינה רק מקור לחרדה, אלא גם מניע לחיים אותנטיים, מלאי משמעות והגשמה.
במקום לברוח מהמחשבה על המוות, אפשר להשתמש בה כדי לחדד את השאלה:
איך אני רוצה לחיות באמת?