מה גילו בקיימברידג' על הדרך בה אנו חושבים?
במוחו של ילד צעיר מתרחשת פעילות עצבית עשירה, צבעונית ונמרצת. מאות מיליארדי תאי עצב יוצרים ביניהם אינספור סינפסות – חיבורים דרכם מועברת האות החשמלי־כימי בין תאי העצב. אם נעמיק להביט אל תוך תהליכי ההתפתחות המוחית, נגלה עובדה מרתקת: עם השנים, המוח דווקא "מאבד" קשרים סינפטיים רבים. לא מדובר באובדן פתולוגי, אלא בתהליך טבעי ומדויק להפליא, אשר מכונה גיזום סינפטי (Synaptic Pruning).
כמו גנן המוריד ענפים מיותרים כדי לאפשר לעץ לצמוח בריא ומדויק, כך גם המוח, במהלך ההתפתחות שלו, "גוזם" את הקשרים העצביים שאינם נמצאים בשימוש תדיר או שאינם מספיק יעילים.
תהליך זה, המתחיל בילדות ומגיע לשיאו בגיל ההתבגרות ובתחילת הבגרות, הוא חיוני להתפתחות מוחית בריאה ולשיפור הדיוק, המיקוד והיעילות של עיבוד המידע במוח.
למה המוח "מוותר" על קשרים?
בתחילת החיים, המוח מייצר שפע עצום של חיבורים עצביים, פי כמה מהנדרש. זוהי תקופה של למידה, חקירה והתנסות. בהמשך, הוא "מתייעל": סינפסות חזקות, שמשמשות אותנו באופן תדיר מתחזקות. סינפסות חלשות או כאלו שאינן פעילות, מתפרקות. כך נבנית מערכת עצבית מדויקת, יעילה וממוקדת מטרה.
מה גילו על מוחם של בני נוער?
במסגרת מחקרים פורצי דרך שנערכו באוניברסיטת קיימברידג', ובפרט ב־MRC Cognition and Brain Sciences Unit, נחקרו תהליכי התפתחות מוחית לאורך שנות הילדות וההתבגרות. החוקרים השתמשו בכלים מתקדמים כמו fMRI ו־DTI (דימות תהודה מגנטית מבנית ודיפוזיונית) כדי לעקוב אחר שינויים בקישוריות המוחית.
עיקרי הממצאים:
האונה הקדם־מצחית (Prefrontal Cortex), המרכזת תפקודים ניהוליים כמו תכנון, שליטה עצמית, ויסות רגשי, פתרון בעיות וקשב, מבשילה באיטיות יחסית. היא ממשיכה לעבור גיזום סינפטי עד גיל 25 ואף מעבר לכך.
תהליך הגיזום באזורים אלה קשור ישירות לעלייה בדיוק התפקוד הקוגניטיבי. ככל שהקשרים הלא יעילים נגזמים, כך תפקוד המוח משתפר.
מדובר גם בסינון של "עודף", וגם בבנייה מחדש של מערכת מוחית מדויקת שמתאימה את עצמה לסביבת החיים של האדם, להרגליו, ולחוויותיו.
הקשר ל־ADHD: מה קורה כשהגיזום לא מדויק?
מחקרים נוספים, כולל מחקר שפורסם ב־Nature Neuroscience ב־2013, מצביעים על כך שבמוחות של ילדים עם ADHD ייתכן שתהליך הגיזום הסינפטי מתרחש באיטיות או באופן לא שלם.
התוצאה היא:
עומס סינפטי
נוצר עודף של קשרים עצביים באזורים שבהם דווקא נדרשת יעילות גבוהה, כמו קליפת המוח הקדם־מצחית.עלייה בקושי
תהליך איטי מדי של גיזום סינפטי עלול להוביל לקושי מתמשך בקשב, אימפולסיביות, היפראקטיביות, וליקויים בתכנון ושליטה עצמית."רעש" עצבי
מוחם של ילדים ובוגרים עם ADHD עשוי לשדר "רעש" עצבי פנימי. כלומר, יותר מדי אותות בו־זמנית, מה שמקשה עליהם למקד את תשומת הלב שלהם ולהגיב באופן מדוד.
חוקרת בולטת בתחום זה היא פרופ' Sarah-Jayne Blakemore מאוניברסיטת קיימברידג', אשר חקרה את התפתחות המוח בגיל ההתבגרות והראתה את הקשר בין גיזום סינפטי, תהליכי למידה ותגובות רגשיות. גם Dr. Duncan Astle, חוקר מוח וחינוך, עסק רבות בשאלה כיצד קישוריות עצבית משתנה משפיעה על תפקוד התלמידים בכיתה.
המשמעות עבור הורים ואנשי חינוך:
התנהגות ילדי ADHD אינה נובעת מעצלנות או מחוצפה
אלא לעיתים מהתפתחות מוחית שונה, שבמהלכה הגיזום הסינפטי אינו מתבצע באותה יעילות.דרושה סבלנות רבה, חמלה ומודעות
שכן המוח עדיין בתהליך הבשלה, ולעיתים יגיע לויסות ואיזון רק בעשור השלישי לחיים.התאמה סביבתית ולימודית
חיונית ליצירת מסלול התפתחות חיובי. ילד שנענה בגישה תומכת ולא מענישה יפתח סיכוי רב יותר לצמצום פערים קוגניטיביים לאורך השנים.