תפישת המציאות של האדם היא זו שהופכת אותו לאומלל – או לחילופין, לשמח בחלקו ובטוח בעצמו.
האדם מתנהג באותו האופן בכל יום, כאשר הרוטינה הקבועה קובעת את התנהלותו האוטומטית בחייו. אנו קמים בבוקר באותו האופן, מצחצחים שיניים באותו האופן, בודקים את ההודעות שלנו באותו האופן, מגיבים לסיטואציות באותו האופן. כאשר אנו מתנהלים באופן קבוע בכל יום, אנו מקבעים את אופיינו – בין אם הוא מוצא חן בעינינו ובין אם לאו. אנו גורמים לכך שבכל יום אנו נהיה אותו האדם בדיוק. ולכן אנו תופשים את המציאות שלנו באותה הדרך בדיוק.
אם תפישת המציאות שלנו גורמת לנו סבל, אנו נמשיך לסבול, עד שנשנה את התנהלותנו הקבועה וניצור רוטינות חדשות.
הדרך בה רואה האדם את המציאות שלו קובעת מי הוא, מהו אופיו. תפיסת המציאות הינה, למעשה, הפרשנות של מוחנו לסיטואציה הספציפית במציאות.
נביט על התהליך המתרחש במוח האדם מבחינה ביו-כימית:
כאשר אנו חושבים מחשבה, או עולה במוחנו זיכרון כלשהו, תגובה ביו-כימית נוצרת במוחנו [1]. תגובה ביוכימית זו גורמת למוחנו לשחרר אותות כימיים מסויימים. כך, למעשה, אנרגיה הופכת לחומר. המחשבה, שהיא אנרגיה לא חומרית (אותות חשמליים המקודדים על גבי שדות אלקטרומגנטיים) הופכת לשליח כימי – חומר (נוירוטרנסמיטר). האותות הכימיים מופקים בהתאם למחשבה המייצרת אותם, וגורמים לגופנו להרגיש בדיוק בדרך התואמת את הדרך בה חשבנו. וברגע שאנו שמים לב כי אנו מרגישים באופן מסויים, אנו מייצרים מחשבות נוספות אשר מתאימות לדרך בה אנו מרגישים, ומוחנו משחרר אותות כימיים נוספים הגורמים לנו להרגיש באותה הדרך התואמת לדרך בה אנו חושבים. אנו חיים בתוך לופ אינסופי.
לדוגמה:
אם יש לנו מחשבה מפוחדת, גופנו יפיק כימיקלים תואמים, ואנו נתחיל להרגיש פחד. ברגע שאנו מרגישים את הפחד, הרגש הזה גורם לנו לייצר עוד מחשבות מפוחדות. והמחשבות הללו גורמות למוחנו לשחרר אף יותר כימיקלים תואמים, אשר יגרמו לנו להמשיך ולהרגיש את רגש הפחד התואם את המחשבה. ולפתע אנו אנו תקועים בתוך "לופ" בו מחשבותינו מייצרות רגש, והרגש מייצר עוד מחשבות המייצרות עוד רגש תואם – וכן הלאה.
[1] תרגום חופשי מתוך ספרו של ד"ר ג'ו דיספנזה, חוקר מוח ונפש:
Becoming Supernatural – How common people are doing the uncommon.
והפרשנות
המחשבה עצמה הינה תוצאה של פרשנות המוח את הסיטואציה. לאחר שהמוח מפרש את הסיטואציה, הוא מתחיל להפיק כימיה מסויימת המתאימה לאותה הסיטואציה. הכימיה המסויימת מייצרת במוחנו מחשבות מתאימות. המחשבות מאפשרות ייצור רגש מתאים, הרגש מתלכד עם המחשבה לכדי אמונה והאמונה מניעה את האדם להתנהג בדרך ההולמת אותה. ההתנהגות הזו מייצרת מחשבות נוספות המתאימות להתנהגות וכך, באופן מעגלי, האדם יוצר עצמו שוב ושוב כישות אומללה – או כישות יציבה ובטוחה.
כיצד נוצרת הפרשנות?
המוח קולט מידע מן החושים. לאחר קליטת המידע, המוח בוחן מה קיים אצלו ב"ארכיון המידע" – תת המודע – אודות 'מידע מסוג זה'. חוויות שעברתי הקשורות לנושא, משפטים שאמרו לי על הנושא, אמונות שיש לי על הנושא. אם, למשל, לאדם יש ערך עצמי נמוך עקב חוויות עבר שגרמו לו לחשוב כך על עצמו, כל המציאות שלו תעבור דרך המסנן של "אני לא ראוי" ועל כן תהיה מעוותת ולא אמתית, ותגרום לאדם סבל נפשי רב.
לדוגמה:
נעמי רואה עצמה כחסרת ביטחון. היא פגשה בשכנתה במעלה מדרגות ביתה. היחסים בינה לבין שכנתה הם בדרך כלל קצרים אך חברותיים. נעמי אמרה לשכנתה שלום, והשכנה ענתה באופן קצר וענייני, שלא כהרגלה. נעמי פירשה את הסיטואציה ואמרה לעצמה: "היא ודאי כבר לא מחבבת אותי", ומייצרת מחשבות נוספות: "מעניין מה עשיתי", "אולי בגלל שהרעשתי קצת בשבת שעברה?" וכדומה. נוצר בנעמי רגש לא נעים של מבוכה ועצב. היא מאשימה את עצמה ומבקרת את עצמה. נוצרת בה אמונה: "השכנה לא אוהבת אותי". אמונה זו מובילה אותה להתנהגות נמנעת בפעמים הבאות בהן היא פוגשת את שכנתה, וכתוצאה מכך היחסים ביניהן מתקררים.
לו מוחה של נעמי היה מפרש את המצב באופן אחר, המציאות שלה הייתה אחרת. לו הייתה נעמי אומרת לעצמה: "זה לא קשור אליי. ודאי עובר עליה משהו. אולי כדאי שאשאל לשלומה", היא הייתה מתנהלת באופן ההולם את המחשבה הזו, שואלת לשלומה של השכנה, יתכן ומגלה כי עובר עליה יום לא פשוט. נעמי מפתחת עם השכנה יחסי קירבה במקום לנקוט בהימנעות. תגובתה של השכנה ויחסי הקירבה מעלים בנעמי רגשות חיוביים ואמונתה בהיותה אדם טוב – מתחזקת. כתוצאה מכך, מחשבותיה על עצמה הן חיוביות יותר, וערכה העצמי עולה. אם נעמי תחזור על ההתנהגות שוב ושוב, היא תהפוך לדפוס התנהגות אוטומטי – לחלק מאופיה החדש של נעמי.
איך יוצאים מן המעגל השלילי?
הפרשנות האוטומטית שנתן מוחה של נעמי לסיטואציה הניעה ויצרה את המעגל הקוגניטיבי השלילי.
את הפרשנות השלילית ניתן לשנות באמצעות שינוי תפישת המציאות, בעזרתם של הרגלים קוגניטיביים-התנהגותיים חדשים.
כאשר אני תופש עצמי כאדם חסר ביטחון, זו המציאות שלי בכל צעד שאני מבצע. מחשבות שליליות מלוות אותי בכל מעשיי. החל מהדרך בה אני משוחח עם עצמי ומחזיק את גופי, ועד לאופן בו אני משוחח עם אנשים אחרים ומתנהל בחיי היומיום. כדי לשנות את תפישת עולמי, עליי להיחשף למידע רב חשיבות בנוגע לדרך פעולתו של מוח האדם ולסגל הרגלים קוגניטיביים והתנהגותיים חדשים. כאשר מסגל האדם הרגלים המעודדים את מוחו להפיק כימיקלים המייצרים מחשבות חיוביות, הוא משתנה לבלי היכר, או אולי – מגלה עצמו מחדש, כפי שהוא באמת, במלוא הפוטנציאל שלו. ולפתע, האדם חש כי יש לו אומץ לב.
אומץ לב הוא שלב חשוב עד מאוד בהתפתחותה של המודעות.
