מיתוס ההידבקות וההדבקה / על עקרונות מדעיים שהמדענים לא עומדים בהם

פרק מתוך: 'המדריך לצופה המתאורר' >

ד"ר תומס קואן וסאלי פאלון פותחים את הפרק הראשון בספרם המשותף 'מיתוס ההידבקות' (The contagion myth) בשאלה:

(תרגום חופשי מתוך הספר)

"איך אנחנו יודעים אם למערכת של סימפטומים יש גורם מדבק?

קביעת הגורם למחלה באופן כללי, או למערכת של סימפטומים באדם ספציפי, יכולה להיות משימה מורכבת ולא פשוטה. ברור שישנם פקטורים רבים שיש לקחת בחשבון עבור אינדיבידואל בזמן מסוים, בתקופה מסוימת בחייו.

האם הסימפטומים הם תוצאה של גנטיקה, הרעלה, תזונה גרועה וחוסרים תזונתיים? קרינה כתוצאה משדות אלקטרומגנטיים שמייצרים שלל המכשירים החשמליים ואנטנות התקשורת, רגשות שליליים, אפקט פלסיבו או אפקט נוסיבו, או אולי נדבקנו בזיהום מאדם אחר? זיהום שנוצר עקב חיידק או וירוס?

כיוון שקיימות סיבות אפשריות רבות, עלינו להחליט על סט של חוקים מוגדרים היטב, אשר יכולים להוכיח סיבתיות. חוקים פשוטים וברורים.

יש לנו חוקים שכאלה (העיקרים של קוך והעיקרים של ריברס). אך לרוע מזלנו, המדענים מתעלמים מהם במשך שנים רבות.

והכישלון הזה של המדענים, לפעול על פי אמות המידה הברורות הללו, מאיים לפגוע במרקם החברה האנושית בימים אלו ממש.

הפינג-פונג הקטלני

"דמיינו לעצמכם שממציא כלשהו מטלפן אליכם ואומר שהוא המציא כדור פינג-פונג חדש שיכול להפיל קירות לבנים, ולכן הופך את עסק ההריסה לבטוח יותר עבור קבלני בנייה. נשמע מעניין, על אף שזה קצת קשה לדמיין איך כדור פינג פונג יכול לעשות דבר שכזה. אז אתם מבקשים מהממציא להראות לכם איך הוא קבע שכדור הפינג-פונג החדש יכול להרוס קיר לבנים?

החברה שלו שולחת לכם סרטון וידאו.

הוידאו מראה לכם איך הם שמים כדור פינג-פונג בתוך דלי שמכיל אבנים וקוביות קרח. ואז הם לוקחים את הדלי וזורקים אותו על קיר לבנים קטן. הקיר נשבר. "הנה ההוכחה!", הם אומרים לך.

אבל חכו רגע, אתם שואלים את החברה –

"איך אנחנו יודעים שהיה זה כדור הפינג-פונג שהפיל את קיר הלבנים, ולא האבנים וקוביות הקרח שגם היו בתוך הדלי?"

"שאלה מצויינת!", הם עונים לכם. ואז שולחים לכם סרטון CGI, גרפיקה שיוצרה על ידי מחשב. אנימציה תלת ממדית של כדור פינג-פונג וירטואלי הורס קיר לבנים וירטואלי.

אבל בעיניכם זה עדיין מוזר.

האנימציה יכולה להיות מרשימה, ואולי גם נאמנה להגדרות הטכניות של כדור ושל קיר לבנים. אבל כולנו יכולים להסכים שזו לא הוכחה למה שעלול להתרחש במציאות.

אתם שוב פונים לממציא ומסבירים את טענותיכם.

הממציא שולח לכם מידע נוסף על כך שכדור הפינג-פונג שלו מאוד מיוחד. יש לו כל מיני חלקים זעירים שנדבקים לקיר, ויש לו כל מיני חלקים דחוסים שהופכים אותו לכבד משקל עד מאוד. הממציא אומר לכם שזו הוכחה חותכת.

בשלב הזה אתם כבר מוכנים לנתק למשיגנע הזה את הטלפון בפרצוף. 

אבל אז הוא שולף את הקלף המנצח שלו:

הוא שולח לכם סרטוני וידאו של 5 חוקרים ידועי שם בתחום המחקר החדש: 'הריסה באמצעות כדורי פינג-פונג'.

הם, כמובן, מומנו כולם על ידי 'האגודה להריסה באמצעות כדורי פינג-פונג', ויש להם משרות מכובדות בתעשייה הזו. כל אחד מהם נותן עדות עצמאית על איכותו של כדור הפינג-פונג החדש הזה. הם מודים שמחקר נוסף נדרש בתחום, אבל יש להם הוכחות חותכות לכך שהיעילות הנטענת היא נכונה, וממליצים לכם על השקעה זהירה במוצר.

בנקודה הזו אתם מנתקים את הטלפון, ובודקים אם נפלתם לתוך המחילה של אליס מארץ הפלאות, ואולי הרגע סיימתם לשוחח עם הכובען המשוגע.

הרי אם כדור הפינג-פונג באמת עושה את העבודה, מדוע לא לקח הממציא מצלמה, ותיעד זריקה של הכדור על קיר לבנים? ואז ביקש מכמה וכמה אנשים שאינם מקושרים למוצר או לעסקני המוצר, לחזור על הניסוי ולראות אם הם קיבלו את אותה התוצאה, כדי להוכיח שהוא לא זרק כדור פלדה על קיר מקרטון?"

לצערנו באופן זה פועל עולם המדע בכל הנוגע למיקרואורגניזמים 'מדבקים'.

עקרונות מדעיים שהמדענים לא עומדים בהם:

העיקרים של קוך (חיידקים) והעיקרים של ריברס (וירוסים)

מעולם (!) לא הצליחו להוכיח הדבקה והידבקות בחיידקים (לפי העיקרים של קוך) או בוירוסים (לפי העיקרים של ריברס).

אף לא בתקופות מגיפה, כמו השפעת הספרדית המפורסמת. 

'העיקרים של קוך'

היינריך הרמן רוברט קוך נחשב לאחד המייסדים של הבקטריולוגיה המודרנית. הוא יצר ושיפר טכניקות מעבדה לבידוד חיידקים, וכן פיתח טכניקות לצילום חיידקים. המחקר שלו הוביל ליצירתם של 'העיקרים של קוך' (Koch's postulates), הכוללים 4 עקרונות לקישור מיקרואורגניזמים ספציפיים למחלות ספציפיות.

ואלו 'העיקרים של קוך':

1. על המיקרואורגניזם להימצא בשפע אצל כל האורגניזמים הסובלים מהמחלה, אך לא להימצא אצל אורגניזמים בריאים.
2. ניתן לבודד את המיקרואורגניזם מהאורגניזם החולה ולגדל אותו כתרבית טהורה.
3. על המיקרואורגניזם לגרום למחלה כאשר הוא מוצג בפני אורגניזם בריא.
4. ניתן לבודד מחדש את המיקרואורגניזם מהמארח שהיה בריא ועתה הוא חולה (כתוצאה מחשיפה למיקרואורגניזם המבודד, באמצעות חיסון המכיל את המיקרואורגניזמים), ולזהות אותו כזהה למיקרואורגניזם המקורי הספציפי אשר זוהה לראשונה כגורם המחלה.

אם מולאו כל 4 התנאים הללו, הוכחנו את הגורם המדבק לסט ספציפי של סימפטומים. זו הדרך היחידה להוכיח סיבתיות.

באופן מעניין, אפילו קוך לא הצליח להוכיח הידבקות באמצעות שימוש ב- 4 העקרונות שלו. הוא נטש את הדרישה לעיקרון הראשון שלו כאשר הוא מצא נשאים של כולרה וטיפואיד אשר לא היו חולים.

'העיקרים של ריברס' – לוירוסים

העיקרים של קוך נכתבו עבור חיידקים. ב-1937 תומס ריברס ביצע להם התאמה, במטרה למצוא את הטבע המדבק של וירוסים.

ואלו 'העיקרים של ריברס' עבור וירוסים:

1. ניתן לבודד את הוירוס מהמארח החולה.
2. ניתן לגדל תרבית של הוירוס בתוך תאים של המארח החולה.
3. ניתן לבודד את הוירוס ממדיום שמכיל גם חיידקים (הוכחת יכולת סינון).
4. הוירוס המסונן יגרום למחלה (שניתנת להשוואה), כאשר יעשו שימוש בוירוס מהתרבית כדי להדביק חיות ניסיון.
5. ניתן לבודד מחדש את הוירוס מחיית הניסיון החולה שנדבקה.
6. ניתן לזהות תגובה חיסונית ספציפית לוירוס.

על אף שריברס שמט את העיקרון הראשון של קוך, חוקרים מעולם לא הצליחו להוכיח שוירוס ספציפי גורם למחלה ספציפית על פי 'העיקרים של ריברס'.

מחקר אחד טוען שחקירת נגיף הסארס עמדה בכל התנאים. אבל בחינה של המחקר מראה כי הוא לא עמד באף אחד מהעקרונות של ריברס.

אף מחלה אשר מיוחסת לחיידקים או לוירוסים, מעולם לא עמדה בכל העקרונות של קוך או של ריברס. 

זה לא בגלל שהעקרונות הם לא נכונים. הם לוגיים לחלוטין. אלא שחיידקים ווירוסים לא גורמים למחלות. לפחות לא באופן שאנחנו מבינים נכון להיום.

ציטוט מתוך ספרו של תומס קוואן, 'מיתוס ההידבקות':

"היה זה לואי פסטר אשר שכנע קהילה רפואית ספקנית, כי חיידקים מדבקים הם הגורמים למחלות; "תורת החיידקים" שלו משמשת כיום כהסבר הרשמי לרוב המחלות.

עם זאת, ביומניו הפרטיים הוא קובע באופן חד משמעי, כי בכל הקריירה שלו הוא לא היה מסוגל אפילו פעם אחת להעביר מחלה עם תרבית טהורה של חיידקים (ודאי שהוא לא הצליח לטהר וירוסים באותה התקופה).

הוא הודה כי כל המאמץ להוכיח את ההידבקות היה כישלון, מה שהוביל לוידויו המפורסם על ערש דווי כי "החיידק הוא כלום, השטח הוא הכל".

“The germ is nothing, the terrain is everything.”

המדענים לא מצליחים להוכיח הידבקות והדבקה בתקופת השפעת הספרדית

"השפעת הספרדית פגעה בשליש מאוכלוסיית העולם, והרגה כ-50 מיליון בני אדם. כדי לעצור את "ההדבקה", קהילות סגרו את בתי הספר, את העסקים והתיאטראות. הורו לאנשים לכסות את פיהם ואפם במסכה, ולהימנע מלחיצת ידיים.

אלו שחיו בבסיסים צבאיים, ששפעו באנטנות, היו הרגישים ביותר.

סממן נפוץ היה דימום מהנחיריים, החניכיים, האוזניים, העור, הקיבה, מערכת העיכול, השחלות, הכליות והמוח. בדיקות מעבדה הראו ירידה ביכולת של הדם להיקרש. והממסד הרפואי היה נואש בחיפושיו אחר הסיבה.

חוקרים מנסים להדביק 100 מתנדבים בריאים בכל הדרכים האפשריות – ונכשלים

צוות של רופאים משירות הבריאות הציבורי ניסה להדביק 100 מתנדבים בריאים מחיל הים, באיי גאלופס בנמל בוסטון. והדו"ח שלהם מביע תסכול גדול.

הדו"ח נכתב על ידי אדם בשם ד"ר מילטון ג'יי רוזאנו, אדם שבילה את הקריירה הציבורית המצליחה שלו בפיקוח על סגרים ויצירת פחד מחיידקים. הדו"ח פורסם בכתב העת של האגודה הרפואית האמריקנית, the American Medical Association.

ד"ר רוזאנו לא הצליח לגרום להידבקות בין אדם לאדם, על אף שחולים השתעלו לאורך דקות ארוכות לתוך הפה של המתנדבים, הם קיבלו עירויי דם של חולים, מוגלה, נזלת, כל נוזל גוף הועבר לתוך גופם של המתנדבים, ולא הייתה אף לא הדבקה אחת. 

גם בעלי חיים חלו בשפעת הספרדית. לא ניתן היה להוכיח הדבקה גם שם. השפעת הספרדית לא הייתה מדבקת."

אז איך ניתן להסביר מחלות מדבקות?

ישנם כמה הסברים אפשריים, כאשר אחד החשובים שבהם הוא תופעות הלוואי הביולוגיות שהחי, הצומח ואף הדומם חווים עקב תהליך חישמולו של כדור הארץ. בהמשך נסקור סיבות נוספות.

תהליך חישמול כדור הארץ, והמחלות שליוו את התהליך

על הקשר ההיסטורי בין מחלת השפעת לבין הפרעות בשדות החשמליים לאורך השנים, ניתן לקרוא בספר:

The invisible rainbow / Arthur Firstenberg

וכן בספרו של ד"ר תומס קואן, 'מיתוס ההידבקות'.

ארתור פירסטנבירג מתאר בספרו את ההיסטוריה של החשמל בארה"ב ובכל רחבי העולם. הוא מספר על התפרצויות מחלות אשר ליוו כל שלב בתהליך החישמול העולמי.

השלב הראשון בחישמול העולם היה התקנת קווי טלגרף.

עד 1875 פרשו לאורך כל העולם 700,000 מיילים (שזה 1,126,543 קילומטר) של קווי טלגרף, עם כמות מספקת של חוטי נחושת כדי להקיף את כדוה"א כמעט 30 פעמים. ולפתע הופיעה מחלה חדשה – ניורוסטימיה, שדומה בתסמינים לסינדרום התשישות הכרונית. החולים הרגישו חלשים ותשושים, ולא היו מסוגלים להתרכז. היו להם כאבי ראש וסחרחורות, כאבים באזור הלב, התקפי חרדה ועוד.

ד"ר ג'ורג' מילר בירד מהקהילה הרפואית שם לב שהמחלה התפשטה לאורך מסילות הרכבת וקווי הטלגרף.

המחלה נדמתה לעתים קרובות כבעלת תסמיני שפעת, ובמקרים רבים קטפה חיים של אנשים די צעירים, ובמיטב שנותיהם.

בשנת 1889 אנו מציינים את תחילתו של העידן החשמלי המודרני, וגם של מגיפת שפעת קטלנית, אשר עקבה אחר הופעתו של החשמל בכל רחבי הגלובוס.

השפעת הספרדית

במהלך מלחמת העולם הראשונה, ממשלות משני צדי המתרס התקינו אנטנות, שלבסוף עטפו את כדור הארץ באותות רדיו. בחציה השני של שנת 1918, קרה האסון – פרצה 'השפעת הספרדית' שכפי שראינו מעלה, לא ניתן היה להוכיח כי היא מדבקת.

השפעת האסיאתית

בראשית 1957 התקינו בכל רחבי העולם מערכות מכ"ם – אנטנות רדאר. ובפברואר 1957 פרצה המגפה העולמית של השפעת האסייתית, וארכה שנה. כעשור לאחר מכן, ארה"ב שיגרה לחלל 28 לוויינים לחגורת ואן אלן ולפתע פרצה המגפה העולמית של שפעת הונג קונג, שהחלה ביולי 1968.

הפרעה חשמלית בגוף האדם ו'חשמל מלוכלך'

בכל המקרים הללו הייתה הפרעה משמעותית ופתאומית במעטפת החשמלית של כדור הארץ. וביחד עם המעטפת, הופרעו גם השדות החשמליים בגוף האדם.

הרפואה המערבית לא מייחסת חשיבות רבה לטבע החשמלי של הדברים החיים – צמחים, בעלי חיים ובני אדם. אבל הררי הוכחות מראות שזרמים חשמליים מנהלים את כל המתרחש בגופנו, ומשאירים אותנו בחיים, ובבריאות טובה.

החל מתהליכי קרישת הדם, ייצור אנרגיה במיטוכונדריה ועד לכמויות זעירות של נחושת בעצמות שלנו, שיוצרות זרם לטובת שמירה על מבנה העצמות – הכל מושפע מנוכחותו של חשמל באטמוספירה.

במיוחד "חשמל מלוכלך", המתאפיין בתדרים חופפים רבים ובתדירות ומתח מקוטעים.

עלייה במקרי הסרטן

כיום אנו יודעים כי לכל תא בגופנו יש רשת חשמלית משלו, אשר מוחזקת באמצעות מים במבנה הקסגונלי (structured water) בתוך הממברנה, מעטפת התא. סרטן מתרחש כאשר המבנה הזה נשבר. ואכן הייתה עלייה במקרי הסרטן עם כל התפתחות חדשה בתהליך של חשמול כדור הארץ.

מגפות שקדמו לתהליך החישמול מעשה ידי אדם

הפרעות חשמליות כתוצאה ממעבר כוכבי שביט באטמוספירה

כוכבי שביט הם אסטרואידים עם מסלול אליפטי, והם נטענים חשמלית כאשר הם מתקרבים לשמש – זה מה שמייצר את ה'זנב' הבוהק המוכר שלהם. פני השטח שלהם מציגים מאפיינים של קשת חשמלית אינטנסיבית. איזורים בוהקים ונוצצים בין שטחים סלעיים חשופים מצביעים על כך שהאזורים הללו טעונים חשמלית.

כוכבי שביט מפיצים קרינה

כוכבי שביט מכילים סגולות מינרליות שנוצרות באלפי מעלות, ויש להם מספיק אנרגיה להפצת קרינת UV (קרינה אולטרה סגולה) ואפילו קרני X (קרני רנטגן). בנוסף לכך, כאשר כוכבי שביט מתקרבים לשמש, הם יכולים לעורר פריקות אנרגיה גבוהות והתלקחויות של פלזמה סולארית, אשר מגיעות לכוכב השביט. לכן, כוכבי שביט יכולים ליצור הפרעות חשמליות באטמוספירה, עוצמתיות אף יותר מההפרעות החשמליות מעשי ידי אדם, והקרינה הזו כוללת קרינה מייננת אשר מסוכנת עד מאוד לבריאות האדם. עדויות מראות כי אבותינו הקדמונים פחדו מכוכבי שביט, כנראה בצדק.

מגיפת המוות השחור (1347-1350):

עדים תיארו מחלה המתפשטת במהירות גדולה עם תמותה גבוהה מאוד. בניגוד למגיפת הדבר, אשר התפשטה לאט עם תמותה של 60% לערך.

מייק ביילי (Michael G. L. Baillie) הוא פרופסור אמריטוס לפליאוקולוגיה באוניברסיטת קווינס בבלפסט, צפון אירלנד. ביילי הוא מומחה מוביל בדנדרוכרונולוגיה – שיטה מדעית לקביעת זמנים כרונולוגיים באמצעות מחקר טבעות עצים. בשנות השמונים הוא חקר ויצר כרונולוגיית שנה-אחר-שנה של צמיחת טבעות עצים שהגיעה ל -7,400 שנה אחורה אל העבר.

לטענתו של פרופ' ביילי, כוכב שביט הוא זה שגרם למגיפת המוות השחור. לפי מחקרו, עדים של התקופה תיארו רעידת אדמה משמעותית ב-25 לינואר בשנת 1428, עם רעידות אדמה נוספות בהמשך. אחד העדים מהתקופה תיאר בכתובים כמויות גדולות של דגים מתים וחיות מתות לאורך החוף ואזורים נרחבים שכוסו באבק. במקורות נוספים ניתן לקרוא על גלי גאות גבוהים, גשמי אש, ריחות מעופשים וצבעים מוזרים בשמיים.

כוכב השביט Negra עובר בסמוך לכדור הארץ וגורם להרעלת האטמוספירה

ביילי מאמין ששברים מכוכב השביט 'נגרה' (Negra), שעבר ליד כדור הארץ ב-1347, גרם לתופעה האטמוספרית, וכי כמה שברים התנתקו מהשביט והכניסו כמות עצומה של אבק לאטמוספירה. ניתוח טבעות העץ של ביילי מראה כמויות גדולות של כימיקלים מבוססי פחמן וחנקן שנכנסו לתוך הסטרטוספירה בתקופה זו. לפיו, חולי ומוות התרחשו כתוצאה ממים מורעלים ואוויר מורעל כתוצאה מהשלכות המעבר של כוכב השביט בסמוך לכדוה"א. הסימפטומים, במיוחד כתמים על העור ושיעור תמותה גבוה, מצביעים על הרעלת קרינה, שכנראה הפכה קטלנית הרבה יותר בשל אבק ותרכובות דמויות אמוניה באטמוספירה.

יתכן ומערכת השמש בתהליך רגיעה. לא ראינו תופעות אלימות כאלו במשך מאות שנים. אבל הפרעות חשמליות קטנות יותר, כאלו שלא ניתן לראות בעינינו, עדיין סביר שיגרמו להתפרצויות, אף אם פחות הרסניות. הרעלת קרינה, בין אם מייננת או בלתי מייננת, מייצרת מחלות. בנוסף, ישנם גורמים משותפים ברורים:

רעלים באוויר, במים ובמזון, רעלים מעקיצות חרקים, פטריות קטלניות על דגנים, חשיפה ללכלוך, תזונה בלתי מזינה ורעב, יחד עם פחד וייאוש, כל אלו גורמים למחלות. באמצעות עקיצות יתושים עוברים אלינו ביצים של פלסמודיום, פרזיט שמעביר את מחלת המלריה. כמה זנים של יתושים הם נשאים של פילאריאזיס, פרזיט שגורם לעיוות גופני שנקרא פילנטיאזיס. המחלות הללו הן 'מדבקות' במובן שאנשים לוקים בהן בשל גורם שהוא חיצוני לגוף, כמו חרק. אך רק במקרים קיצוניים ומוזרים במיוחד הם יכולים לעבור מאדם אחד לאדם אחר.

ניתוח התפרצות כולרה בסוהו, לונדון 1854

באותה התקופה סוהו הייתה מקום לא סניטרי: אנשים חיו יחד עם פרות ובעלי חיים גדולים אחרים, וגלליהם נמצאו בכל מקום. ביובים רקובים וישנים היו פתוחים ברחובות. מתחת לאריחי הרצפות של המרתפים הדחוסים היו בורות שופכין ישנים מאוד, אשר רבים מהם מעולם לא רוקנו. זה היה רק עניין של זמן עד ש'פצצת חוסר ההיגיינה' הזו תתפוצץ.

בשנת 1853 מתו מעל 10,000 אנשים מכולרה באנגליה.

ההתפרצות בסוהו נדמתה כפתאומית. רק משפחות מעטות, בין אם עניות או עשירות, נותרו שלמות מבלי שהמוות לקח מהן לפחות בן משפחה אחד. תוך שבוע, שלושה רבעים מהתושבים ברחו מבתיהם, הותירו את בתיהם אטומים ואת חנויותיהם סגורות. הרחובות היו ריקים מאדם. רק אלו שלא יכולים היו להרשות לעצמם לעזוב, נותרו מאחור.

ד"ר ג'ון סנואו גר במרכז ההתפרצות. הוא עקב אחר המקור ומצא אותו במשאבת מים בפינת הרחובות ברוד וקיימברידג', ממש במרכז התרחשותה של המגיפה. הוא כתב לאחר מכן:

"מצאתי שכמעט כל המיתות התרחשו במרחק קצר מהמשאבה. למעשה, בבתים הקרובים יותר למשאבת מים אחרת, התרחשו רק 10 מיתות, ומתוכן, 5 קורבנות שתו את המים מרחוב ברוד. עובדים במבשלת שיכר מקומית לא חלו, הם שתו בירה כיוון שקיבלו אותה בחינם במסגרת עבודתם."

ד"ר סנואו הטיל את אשמת המגיפה לא על רעלנים, אלא על חלקיקים פתיתיים לבנים בהם צפה תחת המיקרוסקופ.

שלושה עשורים לאחר מכן, רוברט קוך הזריק את החלקיקים הפתיתיים הלבנים הללו לבעלי חיים, ללא כל הצלחה בגרימת מחלה. כולרה נכשלה למלא את העיקר השני של קוך. הכולרה לא עמדה גם בעיקר הראשון של קוך, כיוון שהחיידק 'ויבריו כולרה', שנחשד כגורם למחלת הכולרה, נמצא גם בבני אדם חולים וגם בבריאים. למרות זאת, הוא נותר משוכנע כי חיידק זה הוא הגורם לכולרה.

חשוב להדגיש כי כל הערים במאה ה-19 היו מקומות ללא היגיינה, מלאים בערימות של גללי סוסים, סניטציה פרימיטיבית של מים, כימיקלים רעילים, מגורים בצפיפות, חזירים משוחררים ואף ביוב נשפך לרחוב ישירות מבתי המגורים. שפכים ממבשלות בירה מקומיות בתוך העיר הגיעו לפרות במחלבות העירוניות, גרמו להפקה של חלב מורעל בתנאים של רפש ולכלוך בל יתואר. שיעור תמותת הילדים שנולדו בתנאים הללו היה 50%. גורמים רשמיים האשימו את החלב בתמותה. האשמה זו הפכה להצדקת החלת חוקי פיסטור חלב 100 שנים מאוחר יותר. אך עד אז, הבעיה כבר פתרה את עצמה באמצעות מערכות מים וביוב משופרות, תנאי מגורים טובים יותר, המצאת קירור המזון, הוצאת מבשלות הבירה והמחלבות אל מחוץ למקום המגורים, והחלפתו של הסוס במכונית. מכוניות ואוטובוסים הביאו עימם סוג חדש של זיהום, אבל טכנולוגיות חדשות וידאו כי לפחות המים סוף סוף נקיים.

מחלות רבות נעלמו כתוצאה מהמצאות יצירתיות וחידושים טכנולוגיים. מכונת הכביסה, למשל, הפכה את החיים לבטוחים יותר, והקלה על שמירת ניקיון הבגדים והמצעים. המצאה נוספת שבאה לעזרה דומה היא שואב האבק, אשר עזרה לשמור על המגורים נקיים מחרקים.

האבעבועות השחורות

בתחילת המאה ה-20, גורמים רשמיים ממערכת הבריאות החשיבו את האבעבועות השחורות כמחלה מדבקת ביותר. ד"ר צ'ארלס איי אר קמפבל (Dr. Charles A. R. Campbell) מסן אנטוניו, טקסס, לא הסכים עם הקביעה הזו. הוא האמין שאבעבועות שחורות נגרמת כתוצאה מנשיכתם של פשפשי המיטה.

ההשקפה המודרנית הרשמית גורסת כי מחלת האבעבועות השחורות נגרמה על ידי מגע עם וירוס מדבק. וכי הדבקה התרחשה בעקבות נשימת אוויר הנגוע בטיפות (רוק, נזלת) המכילות את וירוס הוריולה. לפי השקפה זו, המחלה הועברה לאחר מפגש ארוך טווח של פנים אל מול פנים עם אדם הנגוע במחלה (בדרך כלל ממרחק של 1.8 מטרים), או באמצעות מגע ישיר עם נוזלי גוף של אדם נגוע או עם בגדיו או מצעי המיטה שלו. האדם הנגוע נחשב למדבק עד אשר הגלד האחרון נפל.

האבעבועות השחורות לא נחשבה כמחלה המועברת באמצעות חרקים או בעלי חיים. וההשקפה הרשמית טוענת כי המחלה נכחדה תודות לחיסונים, ולא כתוצאה מפתרון פשוט כמו להיפטר מפשפשי המיטה. כיום החיסונים כנגד אבעבועות שחורות ידועים כרעילים מאוד, והגורמים הרפואיים לא ממליצים עליהם.

לא מצליחים להראות הדבקה באבעבועות שחורות

ד"ר קמפבל ניהל 'בית מזיקים' ('Pest house') לחולי אבעבועות רוח בסן אנטוניו, שם הוא ניסה בכל מאודו להדביק את עצמו, וגם אחרים, באמצעות מגע ישיר עם בגדיהם ומצעיהם של אנשים חולים, ופגישות פנים מול פנים בקרבה. מעשים אלו, לפי ההשערה הרשמית, היו אמורים לגרום להדבקה. ד"ר קמפבל הלך מבית לבית של אנשים חולים, נגע בבגדיהם ובמצעיהם. הוא לא נקט באף אמצעי זהירות, פרט לאחד – הוא שם לב כי אף פשפש מיטה לא קפץ על בגדיו.

בניסיון ראוי לציון, הוא ניער שטיחים שחולים ישנו עליהם. הניעור ארך כמה דקות טובות, עד שהאוויר הפך לעכור מרוב אבק. ואז הד"ר עמד ונשם את האוויר במשך 30 דקות. למחרת בבוקר הוא בדק את הכיח שלו תחת מיקרוסקופ ומצא סיבי כותנה וצמר, צואת בעלי חיים וסוגים רבים של חיידקים.

על אף שד"ר קמפבל המשיך להיפגש עם בני משפחה וחברים במהלך ניסוייו, אף אחד מהם מעולם לא נדבק באבעבועות שחורות. הוא המשיך בניסוייו, ותמיד מצא פשפשי מיטה בבתים בהם היו חולים במחלה.

ד"ר קמפבל נלחם באבעבועות השחורות אצל מטופליו, באמצעות הנחיות לצרוך ויטמין סי.

האם האבעבועות השחורות הן תופעת לוואי של Cachexia?

ד"ר תומס קואן (אחד ממחברי הספר 'מיתוס ההידבקות') טוען, כי האבעבועות השחורות הן תוצאה של cachexia (מצב חמור של מחסור בויטמינים). האנשים שנטו ביותר לחלות באבעבועות השחורות היו מחוסרי יכולת מהמעמד הנמוך, אשר תזונתם הייתה חסרה בפירות וירקות.

כשלון ביבול בכל אזור גדול תמיד מלווה, בחורף שלאחר מכן, במגיפת אבעבועות שחורות.

מחלת השחפת

לאחר שלא הצליח להוכיח כי מיקרואורגניזם גרם למחלת הכולרה, פנה ד"ר רוברט קוך למחקר מחלת השחפת. לפי מאמר היסטוריוני אשר פורסם ב'עולם המיקרוביולוגיה והאימונולוגיה' (World of Microbiology and Immunology), ב-6 חודשים קוך הצליח לבודד חיידק מרקמות של בני אדם ובעלי חיים אשר היו נגועים בשחפת. ב-1882 הוא פרסם מאמר בו הוא מכריז שהחיידק הזה ענה לכל 4 התנאים שלו (העיקרים של קוך). כלומר:

1. הוא בודד מבעלי חיים נגועים
2. הוא גודל בתרבית טהורה
3. הוא הועבר לבעל חיים בריא שלאחר מכן פיתח את המחלה
4. הוא בודד מבעל החיים שנדבק מהתרבית הנגועה

כאשר הוא הציג את ממצאיו בפני האגודה הפיזיולוגית של ברלין (The physiological society of Berlin) ב-24 למרץ 1882, הקהל היה מרותק. המצגת שלו הייתה כל כך יסודית, ברורה ולוגית. היום הזה נודע כיום בו נולדה הבקטריולוגיה המודרנית.

ב-1905 ד"ר קוך קיבל פרס נובל על כך שהוכיח כי שחפת היא מחלה מדבקת. אלא שהוא לא הוכיח זאת, ומיד נראה מדוע.

ד"ר קוך מצא אורגניזם ברקמה נגועה רק לאחר שעשה שימוש בשיטות הכתמה מיוחדות לאחר שהרקמה חוממה ויובשה באמצעות אלכוהול. ההכתמה הינה דיו רעיל – מתאלין כחול (methylene blue). והתמיסה שהוא עשה בה שימוש הכילה רעלן נוסף – בורית אשלגן הידרוקסיד (potassium hydroxide lye). כאשר הוא הזריק לבעלי חיים את האורגניזם המוכתם עם הרעלים הללו, הם חלו.

אך מה גרם למחלה? החיידק או הרעלים?

שחפת אף לא עומדת בתנאי הראשון של קוך, כיוון שרק אדם אחד מתוך 10 אשר נמצאים חיוביים לשחפת, מפתח את המחלה בפועל. בשנות ה-30 וה-40 של המאה ה-20 מדענים עדיין נותרו סקפטיים בנוגע לתיאוריית החיידקים ולתיאוריה הגורסת כי שחפת היא מדבקת. רבים עדיין מאמינים כי הגורם היה גנטי.

הסברים נוספים

'מיתוס ההידבקות' מכסה נושאים נוספים כמחלת הפוליו, כלבת, מחלות חדשות שצצו בקרב ילידים באמריקה ובאפריקה לאחר הופעתו של האדם הלבן ומזונו המעובד, ועוד. מומלץ מאוד לקריאה.

ישנן סיבות רבות למחלות, ללא הצורך להאשים מיקרואורגניזמים זעירים שלא הצליחו לבודד ולהוכיח כי הם גורמים למחלה. עלינו לזכור כי תיאוריית החיידקים והוירוסים היא עדיין רק בגדר השערה. נכון להיום אין כל הוכחות שעמדו בעקרונות המדעיים המציגים סיבתיות בגרימת מחלה בעקבות הידבקות בחיידקים או בוירוסים. עלינו להותיר את הדיון פתוח ולשקול סיבות אחרות.

להסברים אלו מצטרפים הסברים נוספים, ביניהם העברת מסרים מכוונת בין אורגניזמים בני אותו מין באמצעות כימיה (מולקולות הנישאות באוויר) או תהודה. תופעות אלו מתרחשות בטבע (אצל עצים ואצל בעלי חיים ממינים שונים). משערים כי הם קיימים גם אצל בני האדם אך המחקרים בנושא עודם בחיתוליהם. אני חוקרת את הנושא ואעדכן בהמשך. אם למי מכם מקורות מידע רלוונטיים, אשמח לשמוע. אנא צרו איתי קשר.

מקורות והערות:

1. The invisible rainbow / Arthur Firstenberg
2. מיתוס ההידבקות, תומס קוואן וסאלי פאלון מורל / The contagion myth, Thomas Cowan and Sally Fallon Morell