מה זה "מטא קוגניציה"? / המצב הקוגניטיבי האולטימטיבי עבור האדם

מטא-קוגניציה זה ה"סטייט אוף מיינד" בו אנחנו נמצאים, כשאנחנו מצליחים לצאת מהתמונה הפרטית של עצמנו, ולרגע להביט על עצמנו מבחוץ. באותו רגע אנחנו כביכול "מתעוררים", ומתחילים לשים לב למה שמתרחש אצלנו:
מה אני חושב/ת כרגע? איך אני מרגיש/ה? ואיך אני מתנהג/ת?

מטא קוגניציה היא "חשיבה על חשיבה"

זהו המצב התודעתי שמאפשר לנו לעצור את התנהלותנו האוטומטית, ולמקד את תשומת ליבנו במה שמתרחש בגופנו בזמן הווה, במה שמתרחש סביבנו. לצאת מהלופ העצמי של המחשבות והרגשות. זו מודעות עצמית גבוהה. ההכרה, 'החשיבה הגבוהה' שלנו, 'שמה לב' להתנהלותה של אוטומציה לא מודעת,  שמקורה ב'חשיבה נמוכה'. באמונה מקובעת ולא מודעת כלשהי. ההכרה שופטת את ההתנהלות האוטומטית הנובעת מאותה אמונה, מבקרת אותה, מפרידה אותה מעצמה. מנסה לשפר את המצב.

למשל:

שלמה והשכנים האיומים

בדיוק ביום שבו שלמה קם עם כאב ראש נורא ואיום, שכנים חדשים עברו לגור בקומה שמעליו. השכנים החדשים הגיעו מוקדם בבוקר, וכדרכם של שכנים חדשים הם גררו רהיטים, דפקו מסמרים, ועשו כל מיני דברים מרעישים.

שלמה שכב עם כאב ראש במיטה וחשב לעצמו כל מיני מחשבות שליליות:

"אוף, כמה רעש"; "השכנים האלו מעצבנים"; "למה דווקא הרעשנים האלה עברו לגור לידי"; "למה זה מגיע לי"; וכדומה. קליפת המוח הקדם מצחית של שלמה שמעה את המחשבות הללו, שמעה גם את התלונות על כאב הראש מצידם של אזורים שונים במוח, ומיד ייצרה רגשות שמתאימים להנחיות: מרמור, תסכול, כעס, ייאוש.

למשך שעות רבות, שלמה ייצר חשמל בדיוק באותם האזורים במוחו: כאב + רעש + כעס + שכנים.
שוב ושוב ושוב.

כעת נוצרה במוחו של שלמה תבנית קוגניטיבית אוטומטית, מובנית ושמורה היטב בתוך מאגר המידע של הלא המודע. ושם התבנית הוא: "השכנים האלה הם פשוט איומים ונוראים!"

מעתה ואילך, בכל פעם בה שלמה נתקל בשכניו החדשים, המוח של שלמה הדליק מיד את אותם האזורים במוח – את התבנית הקוגניטיבית האוטומטית. שלמה ראה את השכנים, ומיד עלו בו מחשבות שליליות ורגשות שליליים.

שלמה, כמובן, אינו נתון במצב של מטא קוגניציה 🙂 אלא במצב של "אוטומט". תבניות אוטומטיות לא מודעות מנהלות את מחשבותיו, את רגשותיו ואת התנהגותו. כיוון שזה נעשה באופן לא מודע, שלמה לא שם לב לכך בכלל. והמוח עוזר לשלמה להמשיך ולא לשים לב, עם כל מיני תירוצים לאורך הדרך.

שלמה משתנה

כדי להעביר את עצמו למצב של מטא קוגניציה, "מודעות על", שלמה צריך להתחיל להקשיב לעצמו.

להירגע, להתכנס במקום שקט ונעים, לנשום עמוק. להקשיב לגוף. להקשיב לאינטואיציה. מדיטציה.

כשאנחנו נמצאים במצב רגוע ושקט לאורך זמן מה, ומאפשרים למחשבות לעבור דרכנו מבלי להתמקד בהן ולהתחיל תהליכי אוטומציה נוספים בעקבותיהן, אנחנו מתחילים לשים לב מה מתרחש בנו.

אנחנו יכולים להתחיל לשים לב כי התגובתיות שלנו לסביבה היא אוטומטית.

התגובתיות היא השלכה של תהליך המתחיל במחשבה ש"זרמנו" איתה ועם הרגש שהיא מעוררת בנו.

כאשר שלמה נתקל בשכנים אין למוחו, ברגע זה, כל הוכחות אמתיות מהסביבה החיצונית, המעידות על כך שהשכנים הם איומים ונוראים. השכנים נחמדים למדי. לשלמה אין כל סיבה הגיונית להמשיך ולהחזיק בדעה השלילית על השכנים, התנהלותו הינה אוטומטית. נאחל לשלמה (ולכולנו) התעוררות למצב תודעתי של מטא קוגניציה בו יתאפשר לו להביט על מחשבותיו, על רגשותיו ועל התנהגותו ממבט על, "מבחוץ", לשפוט אותם לפי ההוכחות הקיימות במציאות, להבין כי עד כה פעל "על אוטומט", ולהרהר לעצמו כיצד הוא יכול לשפר את התנהלותו בעניין.

לאחר מכן, בפעם הבאה בה ייתקל בשכנים, אמנם תעלנה בו מיד המחשבות השליליות והן יעשו הרבה רעש במוחו. אבל, נקווה שתעלה לה גם מחשבה קטנה שונה, אחרת:

"אתה זוכר, שלמה ? אם אתה כועס על השכנים, אתה נמצא על אוטומט".

ולמרות שהמחשבה הזו לא תעשה הרבה רעש בהתחלה, אם שלמה יבחר להקשיב לה ויעניק לה תשומת לב (באמצעות תרגול יומיומי), תתעצם האנרגיה באזור זה במוח, המוח יקצה למידע הזה יותר נתיבים עצביים והמחשבה הזו תתחזק. שלמה יצליח "לתכנת" את מוחו לחיבור למחשבות אחרות, רגשות אחרים ודפוסי התנהגות אחרים.

נעזרים בתכונת הנוירופלסטיות של המוח

במידה ושלמה יחזור על המחשבה החיובית שוב ושוב, האזור הזה במוחו יקבל חשמל באופן קבוע. מוחו יקודד אצל עוד ועוד נוירונים את התדירות של המחשבה הזו, יקשר את הרגש החדש בתוך רשת התקשורת המורכבת במוח. ועם הזמן, זה יהיה האזור שיעשה את הרעש הגדול ביותר בעת שיפגוש את השכנים, והוא יחליף את הרעש הקודם. ולכן, זו תהיה המחשבה שקובעת את הטון לרגש ולהתנהגות.

יום אחד, שלמה יקום בבוקר, ימתח איבריו, ייצא החוצה להביא את העיתון, ייתקל בשכן ויחשוב לעצמו: "הא. ראו זה פלא – אני כבר לא כועס על השכנים". שלמה השתנה.

כולנו יכולים להשתנות. כולנו נועדנו להיות במצב של מטא קוגניציה – כאן ועכשיו.

אבל איך שלמה "שם לב לפתע"?
מה גרם לשלמה לשים לב?
איך פיתח שלמה מטא קוגניציה?

כך נותנים למטא קוגניציה יותר זמן במה

ביומיום, למשך רוב הזמן, רובנו לא נמצאים במצב של מטא קוגניציה. לכל אחד מאיתנו יש מעט מאוד רגעי מטא-קוגניציה, והמון, המון, המון רגעים אוטומטיים.

לפי מחקרים, האדם הממוצע נמצא "על אוטומט" בערך 90% -95% מהזמן.

וכאשר אנחנו "על אוטומט", המוח שלנו מייצר את אותן המחשבות, אותם הרגשות, אותה ההתנהגות. בדרך כזו, מובן שאנחנו לא מצליחים להשתנות.

בכולנו יש בו תכונות שלא מוצאות חן בעינינו:

רגזנות, חוסר מוטיבציה, דחיינות, פחדנות, ריצוי, יהירות, ביקורתיות. לא חסר. וכאשר אנחנו לא מצליחים לעצור ולשים לב שאנחנו על אוטומט – תוך כדי אוטומט – אז אנחנו לא מצליחים לשנות את התכונות הללו.

כדי להשתנות צריך לעצור, לזהות, ולשנות.

איך עוצרים?

מתחילים לנוע באופן מודע

בנוסף לתרגול מדיטציה יומי, תנועה איטית מודעת היא אחת הטכניקות המצוינות לפיתוח מטא-קוגניציה, מודעות עצמית וסביבתית, וליצירת שהייה ממושכת בהווה. מומלץ להציץ בדף ולתרגל באופן יומי.

מעצבים את גורלנו מחדש

גורלנו מורכב מהשלכות שנוצרו כתוצאה ממחשבותינו, רגשותינו והתנהגותנו. כאשר אנו מצליחים לשלוט בכל אלו, אנו מעצבים את גורלנו באופן מודע, ולא נתונים לחסדי מצבי הרוח שלנו, או לרצונות וגחמות האנשים בסביבתנו. עלינו לגלות בעצמנו את החלקים הנסתרים בנו. את החלקים הלא מודעים שמנהלים אותנו מאחורי הקלעים. כאשר אנו מעלים חלקים לא מודעים למודעות, אנחנו מאפשרים למודעות על להבחין ולהתבונן במודעות נחותה יותר, וכך גם לשנותה באופן יזום.

אוטומט מאפשר שליטה נרחבת של הסביבה – עליי

כאשר האדם נמצא 'על אוטומט', החלקים במוחו אשר מקבלים יותר שליטה לידיהם הם בעיקר המערכת הלימבית הרגשית, והמוח הקטן האחורי (הקדום, הרפטאלי). חלקים אלו במוחנו לא נועדו לשלוט בהכרה למשך זמנים ממושכים. הם לא מבצעים החלטות אשר לוקחות את כל המתרחש בחשבון, ולכן הפרשנות שהם מעניקים למתרחש בסביבה איננה פרשנות לוגית מיטבית, בלשון המעטה…

החלקים הרגשיים במוח חסרים את היכולות הקוגניטיביות הנרחבות הקיימות אצל קליפת המוח הקדם מצחית הדורסו-לטרלית (הגבית-צדית).

קליפה זו במוחנו מהווה בעיני מדעני מוח רבים את ה'מנכ"לית של המוח' [1]. קליפת המוח הקדם מצחית הדורסו לטרלית 'מקשיבה' לכל חלקי המוח אשר עושים 'רעש' (מעבירים מידע בינם לבין עצמם), בוררת ובוחנת את התוצאות, משווה למידע השמור בשדה מזכרונות עבר, מבצעת הדמיות עתידיות חכמות ומקבלת החלטה סופית הלוקחת בחשבון את כל הנסיבות. החלטתה תקבע מיהו האזור במוח אשר המידע שנתן ישלוט בתודעתנו בהווה. איזה רגש, איזו מחשבה, איזו פרשנות של המציאות.

כאשר החלקים הרגשיים שולטים בהכרתנו, המציאות שאנו חווים עוברת דרך מסננת רגשית ונצבעת בצבעיה:

צבעים רגשיים המהולים בדעות קדומות ובפרשנויות מוטעות.

מחשבותינו מהירות מדי. הרגשות העולים בנו חזקים מדי. מוחנו מפעיל אוטומציה הקובעת את התנהגותנו, אשר איננה לוגית באופן מיטבי. זה קורה לנו הרבה כשאנחנו מפחדים, חרדים, כועסים. מה מייצר בנו את הרגשות האלו? את האמונות הלא מודעות הללו עלינו לגלות תוך תהליך התבוננות פנימי.

כאשר אנו במצב רגשי כגון זה, אנו נתונים ביותר לשליטה על ידי הסביבה.

כאשר אנו פועלים באופן אוטומטי שאינו מודע, קל לבצע על מוחנו מניפולציות ולשלוט על התנהגותנו. כאשר אנו מחזירים את השליטה לקליפת המוח הקדם מצחית אנו מעניקים את השליטה לעצמנו. וכך קל לנו יותר להקשיב לקולנו הפנימי החכם, לרוח, לאינטואיציה.

תועלות אינסופיות – בריאות נפשית ופיזית כאחד

התועלות של מודעות עצמית מפותחת הן עצומות ונרחבות, ומאפשרות למוחנו לייצר הנחיות חדשות בשדה האלקטרומגנטי עבור כל אחד מיצורי קהילת המיקרוביוטה המרכיבים את הכימיה של גופנו – 1% תאים אנושיים, ו-99% חיידקים, וירוסים, פטריות, פרזיטים ושאר יצורים זעירים [2].

המחשבות שלנו הן אנרגיה. הן מידע אשר מצוי בשדה הפוטנציאל עצמו. המחשבות הללו מיתרגמות לכדי כימיה – אלקטרונים, נייטרונים, פרוטונים; אטומים; מולקולות; וירוסים, חיידקים, תאים; חומר. האנרגיה בשדה היא המידע שעל פיו החומר נוצר. ולכן, כאשר אנו שולטים במחשבותינו, אנו שולטים במידע, אנחנו שולטים בכל עולמנו.

דוגמה: יציבה וזקיפות קומה

כאשר אנו מודעים לעצמנו ברגע ההווה, אנו מודעים לתנועותינו וליציבה שלנו. אם אנו מודעים, נשים לב במידה והיציבה שלנו היא שפופה, עם גב שפוף. יציבה שפופה בדרך כלל מעידה על חוסר מודעות לגוף, ולכן נחשבת אוטומטית. כאשר אנו נעים לאט ומודעים ליציבות גופנו אנו יכולים לתקן אותה, להתמתח, לעמוד או לשבת באופן זקוף. זקיפות הקומה תהיה חדשה לגופנו. מוחנו לא 'רגיל' להנחיות של זקיפות קומה. למערכת העצבים והשרירים קיימות הנחיות אחרות בשדה, של שפיפות.

החומר מתגשם מתוך השדה, והמידע בשדה משתנה בהתאם למהות החומר. זה ריקוד של טנגו בין תדירויות.

גם החומר משפיע על השדה. הם היינו הך, מקור והתגשמות, בתהליך מעגלי של היזון חוזר. ולכן אם נתרגל יציבה זקופה שוב ושוב, ההנחיות בשדה ישתנו לאיטן, וישתנה המידע עבור כל אורגניזם זעיר בגופנו המשתתף בתהליך.

מיקרואורגניזמים 'מורידים' מידע מה'ענן'

האורגניזמים הזעירים 'מורידים' מידע מהשדה האלקטרומגנטי המקיף אותם, באופן דומה לדרך בה אנו מורידים מידע מה'ענן'. הם משוחחים בינם לבין עצמם באופן חשמלי וכימי, פועלים על פי המידע ומעבירים את המידע לאורגניזמים רלוונטיים אחרים עימם יש להם תקשורת, ועימם הם מרכיבים רקמה ביולוגית גדולה יותר – כמו שריר הכתף, למשל.

כל המידע עבור תפקודו של שריר הכתף קיים בשדה, גם מידע שהאורגניזמים המרכיבים את שריר הכתף לא עושים בו שימוש. מטרתנו היא לגרום לאורגניזמים לעשות שימוש במידע חדש של זקיפות קומה, ולהחליף מידע ישן של שפיפות קומה.

מחליפים 'רעש' ישן ב'רעש' חדש

ה"רעש" שהמידע החדש של זקיפות הקומה יעשה יהיה בתחילה קטן וחלש. זאת כיוון שלא הרבה אורגניזמים יעבירו מידע זה. האורגניזמים מפעילים תכנית אוטומטית של תפקודם, והתכנית תפקידה הוא להמשיך ולפעול. להצדיק את קיומה. כל אנרגיה רוצה להמשיך ולהתקיים, אוטומטית או לא. בנוסף, למידת תכנית חדשה מהווה 'בזבוז של אנרגיה' ולכן המוח מנסה להימנע ממנה. יש לשכנע אותו באמצעות חזרה על הפעולה שוב ושוב, להפוך את המידע למוכר עבורו כדי שיקבל אותו (זו טכניקת שטיפת מוח, אגב – חזרה על מידע עד אשר הוא נדמה למוח כאמתי, גם אם הוא שקרי לחלוטין). עד אשר התכנית האוטומטית הישנה של שפיפות קומה תוחלף בתכנית האוטומטית החדשה של זקיפות קומה.

לפי מחקרים עדכניים, אוטומציה חדשה נוצרת לאחר כ-2-3 חודשים של אימון קוגניטיבי יומיומי, מעט יותר במידה והדפוס עמוק ועיקש. יש מחקרים המציינים את המס' 21 יום כמינימום האפשרי. רצוי לתרגל הרבה יותר.

על האימון הקוגניטיבי העצמי הזה להיות יומי, קבוע, שגרתי. לשכנע את עצמנו באופן יומי בכך שהמציאות היא כזו ולא אחרת. לחזור על המידע שוב ושוב.

לאחר שהצלחנו להחליף אוטומציית שפיפות קומה באוטומציית זקיפות קומה, מוחנו לא יבזבז עוד אנרגיה על למידת היציבות החדשה, ונוכל לעבור לעבודה על החלפת האוטומציה השלילית הבאה.

טכניקה מומלצת לפיתוח מודעות

תנועה איטית מודעת מפתחת את היכולת שלנו לשהות ברגע ההווה. להתמקד במודעות עצמית. ככל שנפתח את 'שריר המודעות העצמית', כך יגדל הוא ויגדל, אנו נהיה יותר ויותר מודעים לעצמנו, ותהיה לנו יכולת גדולה יותר לשנות בעצמנו דפוסי התנהגות לא רצויים.

כך תתרגלו תנועה איטית מודעת >

הערות:

[1] 'העתיד של המוח', פרופ' מיצ'יו קאקו, עמוד 69
[2] 10Sender R, Fuchs S, Milo R. Revised Estimates for the
Number of Human and Bacteria Cells in the Body.
PLoS Biol. 2016 Aug 19;14(8):e1002533. doi:
10.1371/journal.pbio.1002533. PMID: 27541692;
PMCID: PMC4991899.

מיכל הררי

אימון קוגניטיבי-התנהגותי (CBC, NLP) בגישה רוחנית.

טיפול וליווי תהליכי ריפוי רגשי והתפתחות תודעתית.

צרו איתי קשר / קראו אודותיי

---