מטא-קוגניציה זה ה"סטייט אוף מיינד" בו נמצא האדם, כאשר הוא מסוגל לצאת מהתמונה של עצמו, להביט על עצמו מבחוץ ולשים לב: איך הוא מרגיש? ואיך הוא מתנהג? ברגע זה ממש.
מטא קוגניציה היא "חשיבה על חשיבה". זהו המצב בו האדם מצליח לעצור את התנהלותו האוטומטית, ולמקד את תשומת ליבו במה שמתרחש בגופו בזמן הווה: מחשבות, רגשות והתנהגות. זו מודעות עצמית גבוהה. למעשה, ההכרה – שהיא החשיבה "הגבוהה" של האדם, שמה לב להתנהלותו של תת המודע – הוא החשיבה "הנמוכה". ההכרה שופטת את ההתנהלות האוטומטית לטובת שיפור המצב.
לדוגמה:
שלויימלה והשכנים האיומים
באותו היום בדיוק בו שכנים חדשים עברו לגור בסמיכות לביתו של שלויימלה, שלויימלה קם עם כאב ראש. השכנים החדשים הגיעו בצהריים, וכדרכם של שכנים חדשים הם גררו רהיטים, דפקו מסמרים, ועשו כל מיני דברים שעשו הרבה רעש. שלויימלה שכב עם כאב ראש במיטה וחשב לעצמו כל מיני מחשבות: "אוף, כמה רעש"; "השכנים האלו מעצבנים"; "למה דווקא הרעשנים האלה עברו לגור לידי"; "למה זה מגיע לי"; וכדומה. המוח של שלויימלה שמע את המחשבות הללו, ומיד ייצר רגשות שמתאימים להנחיות: מרמור, תסכול, כעס, ייאוש. שלויימלה בילה במצב זה למשך מחצית היום.
למשך שעות רבות, שלויימלה ייצר חשמל בדיוק באותם האזורים במוחו: שכנים + רעש + כעס.
שוב ושוב ושוב.
כעת נוצרה במוחו של שלויימלה תבנית קוגניטיבית אוטומטית, מובנית ושמורה היטב בתוך מאגר המידע של תת המודע. והתבנית, בלשונו, היא: השכנים הם פשוט איומים ונוראים.
מעתה ואילך, בכל פעם בה שלויימלה נתקל בשכניו החדשים, המוח של שלויימלה שולף מיד את התבנית הקוגניטיבית האוטומטית הזו. הוא רק רואה את השכנים, ומיד עולות בו מחשבות שליליות ורגשות שליליים.
שלויימלה, כמובן, אינו נתון במצב של מטא קוגניציה, אלא במצב של אוטומט.
שלויימלה משתנה
כדי להיות במצב של מטא קוגניציה, על שלויימלה לשים לב, ברגע אמת, כי מוחו מגיב באופן אוטומטי. כאשר הוא נתקל בשכנים הוא צריך להיות מודע לכך כי אין למוחו, ברגע זה, כל הוכחות אמתיות מהסביבה החיצונית, המעידות על כך שהשכנים הם איומים ונוראים. השכנים נחמדים למדי. לו שלויימלה היה שם לב, לפתע, כי אין לו כל סיבה הגיונית להמשיך ולהחזיק בדעה השלילית על השכנים – וכי התנהלותו הינה אוטומטית – או אז הוא היה במצב של מטא קוגניציה. מצב בו הוא מביט על מחשבותיו, על רגשותיו ועל התנהגותו, שופט אותם לפי ההוכחות הקיימות במציאות, מבין כי עד כה פעל "על אוטומט", ומהרהר לעצמו כיצד הוא יכול לשפר את התנהלותו בעניין. לאחר מכן, בפעם הבאה בה ייתקל בשכנים, אמנם תעלנה בו מיד המחשבות השליליות והן יעשו הרבה רעש במוחו. אבל, תעלה לה גם מחשבה קטנה שונה, אחרת, מאת ההכרה שלו: "אתה זוכר, שלויימלה? אם אתה כועס על השכנים, אתה נמצא על אוטומט". ולמרות שהמחשבה הזו לא תעשה הרבה רעש בהתחלה, אם שלויימלה יקשיב לה, ייתן לה תשומת לב ואף יפעל על פיה, המחשבה הזו תתחזק.
מנצלים את תכונת הנוירופלסטיות של המוח
במידה ושלויימלה יחזור על המחשבה החיובית שוב ושוב, האזור הזה במוחו יקבל חשמל באופן קבוע. מוחו יטמיע אצל עוד ועוד נוירונים את המחשבה הזו, בתוך רשת התקשורת המורכבת במוח. ועם הזמן, זה יהיה האזור שיעשה את הרעש הגדול ביותר. ולכן, זו תהיה המחשבה שקובעת את הטון לרגש – ולהתנהגות.
יום אחד, שלויימלה יקום בבוקר, ימתח איבריו, ייצא החוצה להביא את העיתון, ייתקל בשכן ויחשוב לעצמו: "הא. ראו זה פלא – אני כבר לא כועס על השכנים". שלויימלה השתנה. וגם אתם יכולים. כולנו נועדנו להיות במצב של מטא קוגניציה – כאן ועכשיו.
אבל איך שלויימלה "שם לב לפתע". מה גרם לשלויימלה לשים לב? איך פיתח שלויימלה מטא קוגניציה?
מטא קוגניציה היא נדירה – אך ניתנת לפיתוח
ביומיום, למשך רוב הזמן, רובנו לא נמצאים במצב של מטא קוגניציה. למעשה, לכל אחד מאיתנו יש מעט מאוד רגעי מטא-קוגניציה, והמון, המון, המון רגעים אוטומטיים. לפי מחקרים, אנחנו "על אוטומט" בערך 90% -95% מהזמן. וכאשר אנחנו "על אוטומט", המוח שלנו מייצר את אותן המחשבות, אותם הרגשות, אותה ההתנהגות. ואנחנו לא מצליחים להשתנות.
בכולנו יש בו תכונות שלא מוצאות חן בעינינו: רגזנות, חוסר מוטיבציה, דחיינות, פחדנות, ריצוי, יהירות, ביקורתיות. וכאשר אנחנו לא מצליחים לעצור ולשים לב שאנחנו על אוטומט – תוך כדי אוטומט – אז אנחנו לא מצליחים לשנות את התכונות הללו.
כדי להשתנות צריך לעצור, לזהות, ולשנות.
איך עוצרים?
ונניח עצרנו – עכשיו, איך משנים?
ישנן הרבה שיטות לעצור ולשנות
מדיטציה, אימון קוגניטיבי התנהגותי, דמיון מודרך, טיפול פסיכולוגי, אמנות, ריקוד, ספורט! לא חסר, ותמיד יצוצו עוד אנשים חכמים אשר ימציאו עוד ועוד שיטות.
אז איך אדע מה מתאים לי, מבין כל השיטות הללו?
איך אדע מהי הטכניקה שאולי לא הביאה לידי שיפור אצל שלויימלה, אבל דווקא לי היא הכי מתאימה? דווקא אצלי היא תשפר את המוטיבציה, את הביטחון העצמי, את הסיפוק מההווה. דווקא היא תגרום למוחי לייצר הנחיות חדשות לתאים בגופי וכתוצאה מכך, אהיה יותר בריאה – גם פיזית – וגם נפשית. כי הרי הכל – קשור – בהכל.
כיוון שכל אחד מאיתנו הוא מיוחד במינו, לכל אחד מאיתנו מתאימה שיטה אחרת. ורבים מאתנו אף זקוקים לשילוב של כמה שיטות יחד. אז איך בוחרים באופן משכיל? צריך טעימה קטנה מכולן. אם נדע במה מדובר, ננסה על בשרנו ונחווה – נדע אם זה מתאים לנו. ובדיוק בשביל זה הקמתי את קהילת מטא-קוגניציה >