מטא-קוגניציה זה ה"סטייט אוף מיינד" בו נמצא האדם, כאשר הוא מסוגל לצאת מהתמונה של עצמו, להביט על עצמו מבחוץ ולשים לב: איך הוא מרגיש? ואיך הוא מתנהג? ברגע זה ממש.
מטא קוגניציה היא "חשיבה על חשיבה". זהו המצב בו האדם מצליח לעצור את התנהלותו האוטומטית, ולמקד את תשומת ליבו במה שמתרחש בגופו בזמן הווה: מחשבות, רגשות והתנהגות. זו מודעות עצמית גבוהה. למעשה, ההכרה – שהיא החשיבה "הגבוהה" של האדם, שמה לב להתנהלותו של תת המודע – הוא החשיבה "הנמוכה". ההכרה שופטת את ההתנהלות האוטומטית לטובת שיפור המצב.
לדוגמה:
שלמה והשכנים האיומים
בדיוק באותו היום בו שלמה קם עם כאב ראש נורא ואיום, שכנים חדשים עברו לגור בקומה שמעליו. השכנים החדשים הגיעו מוקדם בבוקר, וכדרכם של שכנים חדשים הם גררו רהיטים, דפקו מסמרים, ועשו כל מיני דברים מרעישים.
שלמה שכב עם כאב ראש במיטה וחשב לעצמו כל מיני מחשבות: "אוף, כמה רעש"; "השכנים האלו מעצבנים"; "למה דווקא הרעשנים האלה עברו לגור לידי"; "למה זה מגיע לי"; וכדומה. קליפת המוח הקדם מצחית של שלמה שמעה את המחשבות הללו, שמעה גם את התלונות על כאב הראש מצידם של אזורים שונים במוח, ומיד ייצרה רגשות שמתאימים להנחיות: מרמור, תסכול, כעס, ייאוש.
למשך שעות רבות, שלמה ייצר חשמל בדיוק באותם האזורים במוחו: כאב + רעש + כעס + שכנים.
שוב ושוב ושוב.
כעת נוצרה במוחו של שלמה תבנית קוגניטיבית אוטומטית, מובנית ושמורה היטב בתוך מאגר המידע של תת המודע. והתבנית, בלשונו, היא: השכנים הם פשוט איומים ונוראים.
מעתה ואילך, בכל פעם בה שלמה נתקל בשכניו החדשים, המוח של שלמה מדליק מיד את אותם האזורים במוח – את התבנית הקוגניטיבית האוטומטית. שלמה רואה את השכנים, ומיד עולות בו מחשבות שליליות ורגשות שליליים.
שלמה, כמובן, אינו נתון במצב של מטא קוגניציה, אלא במצב של אוטומט.
שלמה משתנה
כדי להיות במצב של מטא קוגניציה, על שלמה לשים לב, ברגע אמת, כי מוחו מגיב באופן אוטומטי. כאשר הוא נתקל בשכנים הוא צריך להיות מודע לכך כי אין למוחו, ברגע זה, כל הוכחות אמתיות מהסביבה החיצונית, המעידות על כך שהשכנים הם איומים ונוראים. השכנים נחמדים למדי. לו שלמה היה שם לב, לפתע, כי אין לו כל סיבה הגיונית להמשיך ולהחזיק בדעה השלילית על השכנים וכי התנהלותו הינה אוטומטית, או אז הוא היה במצב של מטא קוגניציה. מצב בו הוא מביט על מחשבותיו, על רגשותיו ועל התנהגותו, שופט אותם לפי ההוכחות הקיימות במציאות, מבין כי עד כה פעל "על אוטומט", ומהרהר לעצמו כיצד הוא יכול לשפר את התנהלותו בעניין.
לאחר מכן, בפעם הבאה בה ייתקל בשכנים, אמנם תעלנה בו מיד המחשבות השליליות והן יעשו הרבה רעש במוחו. אבל, תעלה לה גם מחשבה קטנה שונה, אחרת, מאת ההכרה שלו:
"אתה זוכר, שלמה ? אם אתה כועס על השכנים, אתה נמצא על אוטומט".
ולמרות שהמחשבה הזו לא תעשה הרבה רעש בהתחלה, אם שלמה יהיה מודע הוא יקשיב לה, ייתן לה תשומת לב ואף יפעל על פיה, תתעצם האנרגיה באזור זה במוח ולכן המחשבה הזו תתחזק.
נעזרים בתכונת הנוירופלסטיות של המוח
במידה ושלמה יחזור על המחשבה החיובית שוב ושוב, האזור הזה במוחו יקבל חשמל באופן קבוע. מוחו יקודד אצל עוד ועוד נוירונים את התדר של המחשבה הזו, בתוך רשת התקשורת המורכבת במוח. ועם הזמן, זה יהיה האזור שיעשה את הרעש הגדול ביותר בעת שיפגוש את השכנים. ולכן, זו תהיה המחשבה שקובעת את הטון לרגש – ולהתנהגות.
יום אחד, שלמה יקום בבוקר, ימתח איבריו, ייצא החוצה להביא את העיתון, ייתקל בשכן ויחשוב לעצמו: "הא. ראו זה פלא – אני כבר לא כועס על השכנים". שלמה השתנה.
כולנו יכולים להשתנות. כולנו נועדנו להיות במצב של מטא קוגניציה – כאן ועכשיו.
אבל איך שלמה "שם לב לפתע"?
מה גרם לשלמה לשים לב?
איך פיתח שלמה מטא קוגניציה?
כך נותנים למטא קוגניציה יותר זמן במה
ביומיום, למשך רוב הזמן, רובנו לא נמצאים במצב של מטא קוגניציה. למעשה, לכל אחד מאיתנו יש מעט מאוד רגעי מטא-קוגניציה, והמון, המון, המון רגעים אוטומטיים.
לפי מחקרים, האדם הממוצע נמצא "על אוטומט" בערך 90% -95% מהזמן.
וכאשר אנחנו "על אוטומט", המוח שלנו מייצר את אותן המחשבות, אותם הרגשות, אותה ההתנהגות. בדרך כזו, מובן שאנחנו לא מצליחים להשתנות.
בכולנו יש בו תכונות שלא מוצאות חן בעינינו:
רגזנות, חוסר מוטיבציה, דחיינות, פחדנות, ריצוי, יהירות, ביקורתיות. לא חסר. וכאשר אנחנו לא מצליחים לעצור ולשים לב שאנחנו על אוטומט – תוך כדי אוטומט – אז אנחנו לא מצליחים לשנות את התכונות הללו.
כדי להשתנות צריך לעצור, לזהות, ולשנות.
איך עוצרים?
מתחילים לנוע באופן מודע
בנוסף לתרגול מדיטציה יומי, תנועה איטית מודעת היא אחת הטכניקות המצוינות לפיתוח מטא-קוגניציה, מודעות עצמית וסביבתית, וליצירת שהייה ממושכת בהווה. מומלץ להציץ בדף ולתרגל באופן יומי.
מעצבים את גורלנו מחדש
גורלנו מורכב מהשלכות שנוצרו כתוצאה ממחשבותינו, רגשותינו והתנהגותנו. כאשר אנו מצליחים לשלוט בכל אלו, אנו מעצבים את גורלנו באופן מודע, ולא נתונים לחסדי מצבי הרוח שלנו, או לרצונות וגחמות האנשים בסביבתנו.
אוטומט מאפשר שליטה נרחבת של הסביבה – עליי
כאשר האדם נמצא 'על אוטומט', החלקים במוחו אשר מקבלים יותר שליטה לידיהם הם בעיקר המערכת הלימבית הרגשית, והמוח הקטן האחורי (הקדום, הרפטאלי). חלקים אלו במוחנו לא נועדו לשלוט בהכרה למשך זמנים ממושכים. הם לא מבצעים החלטות אשר לוקחות את כל המתרחש בחשבון, ולכן הפרשנות שהם מעניקים למתרחש בסביבה איננה פרשנות לוגית מיטבית.
החלקים הרגשיים במוח חסרים את היכולות הקוגניטיביות הנרחבות הקיימות אצל קליפת המוח הקדם מצחית הדורסו-לטרלית (הגבית-צדית).
קליפה זו במוחנו מהווה בעיני מדעני מוח רבים את ה'מנכ"לית של המוח' [1]. קליפת המוח הקדם מצחית הדורסו לטרלית 'מקשיבה' לכל חלקי המוח אשר עושים 'רעש' (מעבירים מידע בינם לבין עצמם), בוררת ובוחנת את התוצאות, משווה למידע השמור בשדה מזכרונות עבר, מבצעת הדמיות עתידיות חכמות ומקבלת החלטה סופית הלוקחת בחשבון את כל הנסיבות. החלטתה תקבע מיהו האזור במוח אשר המידע שנתן יתקבל בשדה וישלוט בתודעתנו בהווה. איזה רגש, איזו מחשבה, איזו פרשנות של המציאות.
כאשר החלקים הרגשיים שולטים בהכרתנו, המציאות שאנו חווים עוברת דרך מסננת רגשית ונצבעת בצבעיה: צבעים רגשיים המהולים בדעות קדומות ובפרשנויות מוטעות. מחשבותינו מהירות מדי. הרגשות העולים בנו חזקים מדי. מוחנו מפעיל אוטומציה הקובעת את התנהגותנו, אשר איננה לוגית באופן מיטבי.
כאשר אנו במצב רגשי כגון זה, אנו נתונים ביותר לשליטה על ידי הסביבה.
כאשר אנו פועלם באופן אוטומטי שאינו מודע, קל לבצע על מוחנו מניפולציות ולשלוט על התנהגותנו. כאשר אנו מחזירים את השליטה לקליפת המוח הקדם מצחית אנו מעניקים את השליטה לעצמנו. וכך קל לנו יותר להקשיב לקולנו הפנימי החכם, לרוח, לאינטואיציה.
תועלות אינסופיות – בריאות נפשית ופיזית כאחד
התועלות של מודעות עצמית מפותחת הן עצומות ונרחבות, ומאפשרות למוחנו לייצר הנחיות חדשות בשדה האלקטרומגנטי עבור כל אחד מיצורי קהילת המיקרוביוטה המרכיבים את הכימיה של גופנו – 10% תאים אנושיים, ו-90% חיידקים, וירוסים, פטריות ושאר יצורים זעירים.
המחשבות שלנו הן אנרגיה. הן מידע אשר מצוי בשדה עצמו. המחשבות הללו מיתרגמות לכדי כימיה – אלקטרונים, נייטרונים, פרוטונים; אטומים; מולקולות; וירוסים, חיידקים, תאים; חומר. האנרגיה בשדה היא המידע שעל פיו החומר נוצר. ולכן, כאשר אנו שולטים במחשבותינו, אנו שולטים בכל עולמנו.
דוגמה: יציבה וזקיפות קומה
כאשר אנו מודעים לעצמנו ברגע ההווה, אנו מודעים לתנועותינו וליציבה שלנו. אם אנו מודעים, נשים לב במידה והיציבה שלנו היא שפופה, עם גב שפוף. יציבה שפופה היא בדרך כלל אוטומטית. וכאשר אנו נעים לאט ומודעים ליציבות גופנו אנו יכולים לתקן אותה, להתמתח, לעמוד או לשבת באופן זקוף. זקיפות הקומה תהיה חדשה לגופנו. מוחנו לא 'רגיל' להנחיות של זקיפות קומה. למערכת העצבים והשרירים קיימות הנחיות אחרות בשדה, של שפיפות. אך אם נתרגל יציבה זקופה שוב ושוב, ההנחיות בשדה ישתנו לאיטן עבור כל אורגניזם זעיר המשתתף בתהליך.
מיקרואוגניזמים 'מורידים' מידע מה'ענן'
האורגניזמים הזעירים 'מורידים' מידע מהשדה האלקטרומגנטי המקיף אותם, באופן דומה לדרך בה אנו מורידים מידע מה'ענן'. הם משוחחים בינם לבין עצמם באופן חשמלי וכימי, פועלים על פי המידע ומעבירים את המידע לאורגניזמים רלוונטיים אחרים עימם יש להם תקשורת, ועימם הם מרכיבים רקמה ביולוגית גדולה יותר, כמו שריר הכתף, למשל. כל המידע עבור תפקודו של שריר הכתף קיים בשדה, גם מידע שהאורגניזמים המרכיבים את שריר הכתף לא עושים בו שימוש. מטרתנו היא לגרום לאורגניזמים לעשות שימוש במידע חדש של זקיפות קומה, ולהחליף מידע ישן של שפיפות קומה.
מחליפים 'רעש' ישן ב'רעש' חדש
ה"רעש" שהמידע החדש של זקיפות הקומה יעשה יהיה בתחילה קטן וחלש. זאת כיוון שלא הרבה אורגניזמים יעבירו מידע זה. האורגניזמים מפעילים תכנית אוטומטית של תפקודם, והתכנית תפקידה הוא להמשיך ולפעול. למידת תכנית חדשה מהווה 'בזבוז של אנרגיה' ולכן המוח מנסה להימנע ממנה. יש לשכנע אותו באמצעות חזרה על הפעולה שוב ושוב, עד אשר התכנית האוטומטית הישנה של שפיפות קומה תוחלף בתכנית אוטומטית חדשה של זקיפות קומה.
לפי מחקרים עדכניים, אוטומציה חדשה נוצרת לאחר כ-2-3 חודשים של אימון קוגניטיבי יומיומי, ומעט יותר במידה והדפוס מושרש היטב.
על האימון להיות יומי, קבוע, שגרתי.
לאחר שהצלחנו להחליף אוטומציית שפיפות קומה באוטומציית זקיפות קומה, מוחנו לא יבזבז עוד אנרגיה על למידת היציבות החדשה, ונוכל לעבור לעבודה על החלפת האוטומציה השלילית הבאה.
תנועה איטית מודעת מפתחת את היכולת שלנו לשהות ברגע ההווה. להתמקד במודעות עצמית. ככל שנפתח את 'שריר המודעות העצמית', כך יגדל הוא ויגדל, אנו נהיה יותר ויותר מודעים לעצמנו, ותהיה לנו יכולת גדולה יותר לשנות בעצמנו דפוסי התנהגות לא רצויים.
כך תתרגלו תנועה איטית מודעת >
הערות:
[1] 'העתיד של המוח', פרופ' מיצ'יו קאקו, עמוד 69
