אהבה שדורשת מחיר
לעיתים, הפצע העמוק ביותר אינו זה שזועק – אלא זה שהתעטף בכסותה של אהבה על תנאי. אהבה שמחייכת כלפי חוץ, אך בתוך תוכה שואלת שוב ושוב: "האם אתה שם בשבילי?"
עבור ילד שנולד לאם פצועת אגו, האהבה אינה מקום מפלט אלא חוזה סמוי, שבו הוא נדרש לוותר על עצמו כדי לזכות בקירבתה של אימו.
פצע האגו האימהי הינו זעקה שלא קיבלה מענה
אם פצועת אגו היא לא אישה רעה. היא אישה פצועה.
במרבית המקרים, מדובר באישה שגדלה בעצמה בסביבה נעדרת הכלה רגשית, שבה צרכיה לא זכו להכרה או נענו בביטול, לעג, ענישה או התעלמות. מבלי לדעת כיצד לווסת את עולמה הפנימי, ומבלי שקיבלה מודל להיקשרות בטוחה, היא הופכת לאם שזקוקה שילדיה יאשרו את קיומה.
קראו על הורות נרקיסיסטית >
מאפיינים אפשריים של אם פצועת אגו:
ערך עצמי ה"מתנדנד" בהתאם להישגי הילדים
נטייה לביקורתיות מוגזמת לצד אידיאליזציה פתאומית
השוואה מתמדת לעצמה ולילדיה (מי סובל יותר, מי צודק יותר)
תחושת "הקרבה" המלווה באשמה כלפי הילד
דיבור רגשי שמעוגן בצרכיה שלה, אך לא בהקשבה אותנטית לילד
לרוב, הפציעה באגו אינה מודעת, אך מורגשת בעדינות בטון הדיבור, בגוף המכווץ, ובציפייה התמידית ש"ילד טוב" יהיה "רגיש לאמא שלו".
הילד כהשתקפות: טשטוש הגבולות בין ה"אני" לאחר
כאשר האֵם זקוקה שהילד "ישקף" לה שהיא אהובה, ראויה, חזקה, מיוחדת או מסכנה, הוא חדל מלהיות ישות נפרדת. גבולות ה"אני" וה"אחר" מיטשטשים. במקום לראות בעצמו יצור חופשי, הסובייקטיביות של הילד מתמוססת לטובת הפונקציה שהוא ממלא: המטפל, הבדרן, המצטיין, הקורבן יחד איתה, ה"סלע" של אמא.
ביטויים אופייניים לכך:
היפוך תפקידים (Parentification): הילד מעניק נחמה ותמיכה רגשית לאם
אידיאליזציה של הילד כאשר הוא משרת את צרכיה של האם
פיחות בערכו כשהוא מבטא אוטונומיה או צורך הנוגד את צרכיה של האם
פחד או כעס כלפי ביטוי רגשי של הילד (כי זה "מאיים" על האם רגשית)
ילדים במצבים כאלה מפתחים לרוב False Self – עצמי כוזב שמכוּון לספק את הציפיות של האם, בעוד שהעצמי האותנטי נדחק לשוליים.
ההשפעה הנוירופסיכולוגית: כשאהבה דורשת התאמה מתמדת
לילד שגדל עם אם פצועת אגו, אין קרקע רגשית יציבה. מערכת העצבים שלו לומדת לפעול במצב של hypervigilance – דריכות יתר מתמדת, סריקה בלתי פוסקת של מצב הרוח של האם.
תוצאות אפשריות:
מערכת סימפתטית מופעלת (fight/flight) כרונית
קושי ברגיעה טבעית או בוויסות רגשי
פיתוח דפוס "fawn" (ריצוי מתמיד, היעלמות עצמית)
חוויה פנימית של חוסר ערך, חוסר נראות, אשמה קיומית
בשלב ההתפתחותי הקריטי שבו הילד אמור לפתח תחושת עצמי בריאה (באמצעות חקירה, ביטוי רגשי, טעייה והתנסות), הוא נאלץ להתאים את עצמו לצרכים הרגשיים של ההורה. התוצאה הינה פגיעה בתהליך גיבוש הזהות, ואובדן קשר עם עולמו הרגשי הפנימי.
הילד בבגרותו – השתקפויות חוזרות של כאב קדום
הילד לשעבר הופך למבוגר שלעתים אינו מבין מדוע הוא חש כה ריק, כה עייף, כה "לא מספיק".
הוא עלול להיאחז באישורים חיצוניים, לפתח חרדה מנטישה, להרגיש אשמה כשהוא מבטא צורך, או להימשך למערכות יחסים לא שוויוניות שבהן הוא שוב "נותן יותר".
השלכות רגשיות אופייניות:
קושי להציב גבולות רגשיים
צורך להיות "מושלם" או "בלתי נראה" כדי לא לאבד אהבה
רגישות קיצונית לביקורת
תחושת בושה מתמדת סביב ביטוי אותנטי
דפוס של emotional caretaking – צורך כפייתי לטפל ברגשות של אחרים
השלכות בין-אישיות:
הימנעות מאינטימיות עמוקה או פחד ממנה
מערכות יחסים שבהן אין הדדיות
חווית בדידות גם בקשרים קרובים
ריפוי: מייאוש לחיבוק עצמי עמוק
המסע לריפוי מתחיל כאשר האדם מזהה: "הפצע אינו אני. הילד שבי למד להיות מה שהאם הייתה זקוקה לו – ולא מה שהוא באמת."
מהם שלבי הריפוי האפשריים?
מודעות והכרה:
מתן שם לפצע: זיהוי הדפוס, ההשפעה, והאמונות שנוצרו.
הבנה שהדינמיקה אינה "אשמה", אלא קיים דפוס בין-דורי לא מעובד.
עיבוד רגשי:
חיבור מחדש לרגשות שנדחקו בילדות: כעס, כאב, צער, געגוע.
מתן לגיטימציה לפצע מבלי להקטין אותו ("היה גרוע יותר אצל אחרים" – אינו מרפא).
שכתוב אמונות:
מעבר מ"אני חייב לרצות אחרים כדי שהם יאהבו אותי" אל "אני ראוי לאהבה כפי שאני".
בניית עצמי אותנטי, שאינו תלוי בציפיות של אחרים.
חיבור לגוף:
תרגול גופני-חווייתי של ביטחון, קרקוע, חיוּת (חוויה סומטית, נשימה, תנועה מודעת).
זיהוי סימני דריכות, ניתוק או היעלמות – והבאת נוכחות אוהבת.
טיפוח "הורה פנימי":
פיתוח חלק בתוכנו שמעניק למה שנפגע את מה שמעולם לא קיבל: הכלה, ביטחון, עדות אוהבת.
מעבר מהישרדות – לחיים מתוך בחירה.
חזרה אל העצמי שמעולם לא ננטש
ילדים לאמהות פצועות אגו למדו מגיל צעיר לא להפריע. לא להרגיש. לא להיות. אבל מתחת לשכבות ההישרדות, קיים גרעין – עצמיות שלא נכבתה, אלא הוסתרה.
ריפוי אינו מבטל את העבר – אך הוא מחלץ אותנו ממנו. הוא מאפשר לאדם להבחין בין קול האֵם הפנימית הפצועה, לבין קול הלב החופשי. והבחנה זו – היא ראשיתו של חופש.
אם אתם מזדהים עם הכתוב, אשמח לעזור לכם להטעין מחדש את שלהבת נר חייכם, וליצור חוויית חיים טובה יותר עבורכם. צרו איתי קשר >