ההבנה החדשה של ADHD – בעיה במערכת הגמול
לפי מחקרים חדשים, ADHD איננה בעיה פסיכולוגית, חינוכית או רגשית, אלא בראש ובראשונה בעיה נוירוביולוגית. מדובר בליקוי בתפקוד מערכת הדופמין והנוראפינפרין (הנוראדרנלין) במוח, ובמיוחד באזורי ה־Prefrontal Cortex (קליפת המוח הקדם-מצחית) ו־Basal Ganglia (גרעיני הבסיס).
על דופמין
מוחו של אדם עם ADHD לא מייצר ולא שומר מספיק דופמין, ובכך נפגעת היכולת לעבור ממצב של גירוי – לפעולה ממוקדת מטרה.
דופמין, שהוא המוליך העצבי האחראי על מוטיבציה, תחושת תגמול, התמדה והתארגנות, אינו מופרש ברמה נורמלית אצל ילדים ובוגרים עם ADHD, ולכן המוח מרגיש ש"אין לו חשק" להתחיל או להתמיד.
זה לא חוסר רצון – זה מחסור ב"דלק מוחי"
מה מתרחש במוח רגיל?
כאשר ילד מקבל משימה (כמו להכין שיעורים או לנקות את החדר), אזורים פרונטליים במוח שולחים הוראה לפעולה, ובתגובה משתחרר דופמין באזורי גמול כמו הסטריאטום. שחרור זה של דופמין מייצר מוטיבציה להתחיל את המשימה, וכן מחזק את תחושת הסיפוק כאשר מבצעים את המשימה.מה מתרחש במוח עם ADHD?
אצל ילדים עם ADHD יש חסר בדופמין במרווח הסינפטי. ולכן ההוראה לבצע פעולה אינה "מתורגמת" לתחושת דחף פנימי או מוטיבציה.
התוצאה:
– הילד יודע מה צריך לעשות, אבל אינו מסוגל להתניע את הפעולה.
– אין מספיק הנעה פנימית.
– אין תחושת תגמול לאחר ביצוע משימות יומיומיות.
אצל ילד עם ADHD – "המנוע לא נדלק”
המוח של ילד או מבוגר עם ADHD דומה למכונית עם מנוע מצוין, שאין לנו עבורה מפתח. הילד יכול להיות אינטליגנטי להפליא, יצירתי ומוכשר; אך כשהדופמין חסר, לא מופעלת "מערכת הגמול" עבור ביצוע המשימה, ואין מוטיבציה פנימית לפעולה.
כתוצאה מכך, הילד (או הבוגר) יימשך רק לגירויים חיצוניים חזקים, כמו מסכים, סוכר, משחקים או כל מה שגורם לזרם פתאומי של דופמין.
משימות "רגילות", כמו כתיבת עבודה או סידור החדר, לא מעוררות במוח הדחף להתחיל או להתמיד, כי הן לא נותנות למוח את מנת הדופמין שהוא זקוק לה.
השלכות הרגשיות של החסר בדופמין
הפרעת קשב לא נמדדת רק בקושי לשבת או להתרכז. ההשפעות העמוקות יותר כוללות:
תחושת כישלון מתמשכת: הילד מבין מה עליו לעשות, אך אינו מצליח להניע את עצמו לעשות זאת.
הימנעות כרונית: משימות נדחות שוב ושוב, מתוך חוסר בתחושת תגמול.
רגשות אשם, בושה ודימוי עצמי נמוך: "למה כולם מצליחים ורק אני לא?"
נטייה להתמכרויות: כפיצוי ביולוגי לחוסר הדופמין – הגוף "מחפש" מקורות חיצוניים שישחררו את הדופמין (סוכר, אינטרנט, חומרים ממכרים).
לא בעיה של אופי, אלא של ביוכימיה
ADHD היא הפרעה של חוסר זמינות של דופמין, והיא פוגעת בדיוק במקומות במוח אשר מחברים בין רעיון לבין פעולה. כאשר אנו מבינים את זה, אנו יכולים להפסיק לשפוט – ולהתחיל לתמוך. עם טיפול טבעי וסביבה מתחשבת – ילד עם ADHD יכול לפרוח, להצליח, ולממש את הפוטנציאל שבו.
על נוראפינפרין / נוראדרנלין
נוראפינפרין – השותף החשוב של הדופמין
אמנם דופמין הוא הכוכב הראשי במערכת הגמול, אך הוא לא פועל לבד. מחקרים עדכניים מראים כי גם נוראפינפרין (norepinephrine), מוליך עצבי נוסף, ממלא תפקיד מרכזי ב־ADHD.
נוראפינפרין מיוצר בעיקר בגזע המוח (בגרעין שנקרא locus coeruleus) ומועבר לאזורים כמו ה־Prefrontal Cortex.
הוא אחראי על תפקודים קוגניטיביים כמו:
ערנות
ויסות תגובות
שמירה על קשב מתמשך
תעדוף מידע חשוב
ויסות רגשי ומוטיבציה
אם נחשוב על הדופמין כעל הדלק למערכת המוטיבציה – נוראפינפרין הוא מערכת הניווט שמכוונת את הקשב, שומרת אותו ממוקד, ועוזרת להישאר במסלול.
נוראפינפרין אחראי על שמירה על ערנות, מיקוד, ויסות רגשות ותגובה מותאמת.
במוח עם ADHD יש לעיתים גם ירידה בפעילות של נוראפינפרין, מה שמקשה על הילד להישאר ממוקד לאורך זמן, לארגן מידע בצורה יעילה ולהגיב באופן מאוזן למצבים רגשיים.
מה קורה כשיש מחסור בנוראפינפרין?
פיזור קשב – קשה להחזיק מיקוד לאורך זמן
תגובה איטית או אימפולסיבית – כי אין ויסות נוירולוגי של עיכוב תגובה
קושי בתכנון ובביצוע משימות מורכבות
תנודות רגשיות חזקות – כי הנוראפינפרין עוזר גם לוויסות רגשי
שני המוליכים הללו – דופמין ונוראפינפרין – פועלים יחד כדי לאפשר למוח לתכנן, לפעול ולהתמיד. כששניהם חסרים, התוצאה היא קושי מתמשך בהנעה פנימית, בריכוז ובהתנהלות יומיומית.