שם הילד נשמט מן השורה
ישנן דרכי גידול שאינן מותירות חבלות נראות לעין, אך משאירות אחריהן תהודה חרישית בגוף, בנפש ובמערכות היחסים של הילד המתבגר.
מה מתרחש בנימי נפשו של הילד שגדל בצילה של הורות נרקיסיסטית? סביבה שבה המראה היחידה שהועמדה בפניו שיקפה את צרכיו של ההורה בלבד, או בעיקר. הילד נדרש להיענות לצרכים רגשיים שאינם שלו, לעיתים תוך התכחשות מתמשכת לזהותו, לרגשותיו ולגבולותיו.
אהבה על תנאי
ההורה הנרקיסיסטי מתאפיין בחוסר יציבות רגשי, חוסר אמפתיה מתמשך, שימוש בילד להאדרת העצמי, וביטול עקבי של צרכי הילד, במודע או שלא במודע. הוא עשוי להעניק אהבה בתנאים, ולהשתמש באהבה זו כתגמול על ציות או על ייצוג נאות של הדימוי העצמי שלו.
כך הילד לומד שהקיום שלו אינו תכלית, אלא אמצעי.
מדובר בהעתקה בין-דורית של דפוסי היקשרות לא בטוחים, כאשר הילד לא נחווה כ"עצמי אחר", אלא כשלוחה של העצמי ההורי.
מערכת העצבים הילדית נמצאת תחת מצור רגשי
הילד שחי במתח רגשי כרוני מפתח מערכת עצבים רגישה מאוד, לא מרותקת לאיום פיזי ממשי – אלא לחוסר הוודאות הרגשי שבבית.
תגובת ה־fight/flight/freeze מופעלת תדיר, ללא עיבוד רגשי בטוח, וללא דמות שיכולה לווסת עמו יחד את הכאב.
מחקרים עכשוויים בתחום הנוירוביולוגיה ההתפתחותית (כגון של סיגל, פרי ופורג'ס) מצביעים על כך שמערכת העצבים של ילד מתעצבת באמצעות היחסים הבין-אישיים הראשוניים. היעדר קשר מבוסס אמון, תקשורת אמפתית ומגע רגשי עקבי מובילים לפגיעה ביכולת הוויסות העצמי, בקוגניציה הרגשית, ובתחושת הביטחון הקיומי.
הבלתי נראה – דפוס הריצוי כהישרדות שקטה
אחד הביטויים המרכזיים של הורות נרקיסיסטית הוא דפוס הריצוי (fawning).
הילד, בניסיון לשמר קשר עם הדמות ההורית, גם במחיר של ויתור עמוק על עצמו, מפתח מנגנון המושתת על חיזוי מתמיד של צרכי הזולת וביטול עצמי.
דפוס זה נכרך בסגנונות היקשרות לא בטוחים:
היקשרות נמנעת, שבה הילד מפנה גב לצרכיו הרגשיים ולומד לסמוך רק על עצמו.
היקשרות חרדתית, המתאפיינת בהיצמדות מוגזמת, פחד מאובדן ואי-שקט רגשי.
היקשרות לא מאורגנת, המתהווה כאשר ההורה נתפס בו זמנית כמקור נחמה וכמקור לאיום.
ריצוי אינו רק התנהגות, אלא דיאלוג פנימי מתמשך שבו הילד מבטל את קולו כדי לשרוד אהבה מסוכנת.
פסיכופתולוגיה של ילדות דוממת
ילדים להורים נרקיסיסטים נוטים לפתח בבגרותם מופעים שונים של פסיכופתולוגיה רגשית: הפרעות חרדה, דיכאון, פוסט טראומה מורכבת (C-PTSD), דיסוציאציה, קושי מתמשך בוויסות רגשי, תחושת ריקנות וחוסר זהות מגובשת.
גם מבחינה גופנית, הגוף נושא את ההיסטוריה הלא-מדוברת: כאבים כרוניים, עייפות מתמשכת, בעיות עיכול, ולעיתים אף התפתחות של מחלות אוטואימוניות.
יחסים זוגיים בבגרות משחזרים לעיתים קרובות את הקשרים הראשוניים: צורך אובססיבי באישור, קושי להציב גבולות, נטייה לבחירה בבני זוג ביקורתיים, מרוחקים רגשית או נצלנים.
ריפוי הילדות האבודה – הדרך חזרה הביתה
אך אין זו גזירת גורל. גם אם המבנים הראשוניים של ההיקשרות נפגעו, התודעה והגוף גמישים.
המסע לריפוי אינו מתקן את העבר, אך הוא פותח שער למפגש מחודש עם העצמי הפנימי, זה שננטש אך מעולם לא חדל מלקוות.
תהליכי החלמה הם אפשריים באמצעות:
שיקום קשרים עם העצמי
עיבוד חוויות עבר, עבודה עם הילד הפנימי, חקירה של קולות ביקורתיים והחלפתם בחמלה.חיבור לגוף
טיפולים סומטיים SE, יוגה טיפולית, מיינדפולנס, נשימה מודעת.קשר טיפולי אמפתי
יצירת מרחב בטוח עם מטפל/ת שבו נוצרת היקשרות מתוקנת, מאפשרת ואותנטית.העמקת היכולת להציב גבולות ולבטא צרכים
תוך תרגול בפועל של חוויות בין-אישיות חדשות ומתקנות.
הורות נרקיסיסטית מותירה את הילד בודד מול מציאות שבה רגשותיו אינם זוכים לאישור, ולעיתים אף מוכחשים באכזריות שקטה. אך דווקא מתוך השבר – נולדת האפשרות לשוב, להתחיל להקשיב מחדש לקול הפנימי, ולבנות את עצמנו מתוך שורשים חדשים.
במרחב הטיפולי, החינוכי והחברתי, שיח עמוק על תופעה זו עשוי לשחרר דורות של כאב מודחק. כל מפגש שבו ילד נשמע, מובן, ומוכל הוא תיקון עמוק לא רק עבורו, אלא עבור השושלת כולה.
אם חוויתם הורות נרקיסיסטית, או שאתם חוששים כי לכם יש מאפייני אישיות נרקיסיסטיים, אשמח לעזור לכם להבין עצמכם לעומק, ולהתחיל תהליך של החלמה. צרו איתי קשר >