מה הבעיה של התודעה?
הנושא של תודעה מלווה את הפילוסופיה והמדע מזה מאות שנים, והוא אחד הנושאים הפחות מובנים בתחומים הללו. השאלות סביב התודעה נעות בין שאלות מדעיות ואמפיריות על האופן שבו המוח מבצע תהליכים מסוימים, לבין שאלות פילוסופיות עמוקות על טבעה של חווית המודעות עצמה.
דיוויד צ'אלמרס, פילוסוף ומדען מחשב, הביא לתודעה המחקרית בשנות ה-90 הבחנה חדשנית וחשובה, המפרידה בין מה שהוא כינה "הבעיה הקלה" ו"הבעיה הקשה" של התודעה. הבחנה זו עזרה להבנות את המחקר בתחום באופן משמעותי ולהדגיש את הקושי המהותי בניסיון להבין את החוויה המודעת.
הבעיה הקלה של התודעה
הבעיה הקלה מתייחסת להבנת האופן שבו המוח מבצע את שלל התפקודים הקוגניטיביים המוכרים, כמו זיהוי חזותי, עיבוד קולי, קשב, זיכרון, ושאר התנהגויות שנראות לנו טבעיות.
לדוגמה, כשאדם רואה פרח, מתבצע במוחו תהליך המאפשר לו לזהות את הצבעים, הצורה, והמשמעות של החפץ כ"פרח". המטרה של חקר הבעיה הקלה היא להבין איך מתרחשים התהליכים הללו במוח.
ניתן לכנות אותה "קלה" לא משום שקל לפתור אותה – הרי חקר תפקודים כמו זיהוי אובייקטים או עיבוד שפה הוא תחום מורכב שדורש עבודה ניסויית ומדידה מורכבת. מדובר בתופעות שניתנות למדידה וניתוח בעזרת כלים מדעיים קיימים כמו הדמיות מוחיות (כגון MRI תפקודי), נוירופיזיולוגיה וניסויים התנהגותיים. מדענים רבים מאמינים שבאמצעות מחקר נוירולוגי, פיתוח טכנולוגיות חישוביות ומודלים מדעיים, נוכל להשיג הבנה טובה כיצד המוח מפעיל את התפקודים הללו.
במילים אחרות, צ'אלמרס מאמין כי אם נפרק כל אחת מהתופעות הללו (למשל, זיהוי פנים) למרכיביהן ונבין את המנגנונים הפיזיים המעורבים, נוכל לענות על השאלות הללו בצורה מניחה את הדעת מבחינת המדע.
הבעיה הקשה של התודעה
הבעיה הקשה היא החידה המרכזית והעמוקה יותר בהקשר של תודעה, והיא מתייחסת לשאלה איך ולמה יש לנו בכלל חוויה פנימית, או במילים אחרות, איך נוצרות תחושות ותפישות מודעות. מדובר בשאלה של חוויות פנימיות, אשר להן אין כלים מדעיים ישירים שיכולים למדוד אותן.
לדוגמה, כאשר מישהו רואה את הצבע האדום, יש לו לא רק תהליך עיבוד חזותי של הצבע, אלא גם תחושה פנימית – הוא חווה "אדמיות" מסוימת. צ'אלמרס מכנה זאת "קוואליה" (qualia), מונח שמתאר את החוויות הפנימיות או התחושות של תפישות סובייקטיביות. למה הצבע אדום מרגיש לנו ככה? איך ולמה יש למוח את היכולת לייצר חוויה סובייקטיבית כזו?
ההבנה של האופן שבו נוצרת חווית המודעות עצמה היא מהותית ומטרידה, משום שאין לנו הסבר ברור שמחבר בין התהליכים הפיזיים במוח לבין המודעות הסובייקטיבית שהם לכאורה מייצרים. צ'אלמרס מדגיש כי גם אם נבין כל תהליך ותהליך במוח (כגון האופן שבו עין מזהה אורכי גל ותרכובות כימיות שיוצרות צבעים), עדיין לא נבין למה קיים משהו שמרגיש את זה.
כאן נכנס גם אתגר התיאור המדעי – איך ניתן להסביר חוויה פנימית שהיא כל כך סובייקטיבית, שאין לנו כלים למדוד אותה באופן ישיר? האם החוויה המודעת שלנו היא תוצר לוואי של תפקוד מוחי, או שאולי מדובר במרכיב בסיסי בטבע?
הצעות לפתרון והרחבת ההבנה על הבעיה הקשה
צ'אלמרס, כמו פילוסופים אחרים, העלה מספר הצעות לפתרון הבעיה הקשה, בין השאר:
- פן-פסיכיזם – צ'אלמרס מציע כי יתכן שכל חלקיק ביקום מחזיק בתכונה בסיסית כלשהי של תודעה, כך שתודעה אינה מאפיין ייחודי של אורגניזמים ביולוגיים בלבד, אלא רכיב בסיסי בטבע. הפן-פסיכיזם מציע שהתודעה היא חלק מהותי של היקום, בדומה לאנרגיה או חומר, ותהליכי המוח פשוט מאפשרים לה להתבטא במידה מורכבת.
- תודעה כממד נפרד – גישה נוספת היא ההתייחסות לתודעה כממד נפרד לחלוטין מהפיזיקה, מה שמוביל אותנו למעין דואליזם. לפי גישה זו, ייתכן שהתודעה אינה ניתנת להסבר במונחים פיזיים בלבד, והיא קיימת לצד המוח ולא כפועל יוצא שלו בלבד.
- מודלים חישוביים מתקדמים – יש חוקרים שמאמינים שבעזרת מודלים מתקדמים או אינטראקציה מורכבת עם מערכות חישוביות, נוכל לדמות ולהבין טוב יותר את התודעה. עם זאת, השאלה נותרת האם חיקוי או הדמיה של תודעה ייצרו את "החוויה הסובייקטיבית" עצמה, או רק יתנו לנו רושם של תודעה.
הבחנה בין הבעיה הקלה לבעיה הקשה השפיעה רבות על עולם המדע והפילוסופיה. היא עזרה להבהיר שהמחקר בתחום חקר המוח אינו בהכרח יכול להסביר את כל היבטי התודעה. בעוד המדע מתקדם באופן מרשים בכל הקשור להבנת התהליכים המוחיים, הוא עדיין עומד בפני אתגר מהותי בניסיון להבין את "החוויה הפנימית" שמלווה את התודעה.