"התנאים הסביבתיים לא מעצבים עוד את האופי שלי. היום אני זה שמחליט מי אני, ואני מחליט זאת בכל רגע ורגע."
מנטרה זו מאפשרת לנו להחזיר לעצמנו את השליטה על חיינו. היא מקדמת קבלת אחריות אישית למעשינו, וכן את התפתחותו של ביטחון עצמי כתוצאה מתחושת שליטה בסיטואציה, בכל רגע ורגע.
אמרו לעצמכם את המנטרה הזו בכל פעם אשר אתם חשים "נעים ונדים", חלשים אל מול הסביבה, נשלטים ע"י אנשים אחרים, חשים כי מנסים לגרור אתכם לויכוח או לשכנע אתכם לפעול בצורה אשר אינה תואמת את הערכים שלכם.
התנאים הסוציאליים והחוויות אותן חווה כל אחד מאיתנו במהלך חייו הינם שונים במהותם, ולכן כל אחד מאיתנו הינו שונה במהותו. אמת היא כי לתנאים הסביבתיים החיצוניים הללו, לאנשים אשר גידלו אותנו, לאנשים עימם גדלנו, לכל אלו היה משקל רב בעיצוב זהותנו האישית, מחשבותינו, דיבורנו הפנימי, ביטחוננו העצמי, התנהגותנו. אך עתה, בהיותנו אנשים בוגרים, הכוח והאחריות לעיצוב זהותנו נמצאים בידינו, ולא עוד בידיהם של אחרים.
מחשבותינו "מתוכנתות" לחשוב באופן מסויים, ועל כן לא פשוט עבורנו לשנות את דרך המחשבה שאימצנו בילדותנו ונערותנו, את דרך ההתנהגות שראינו כדוגמה בביתנו. קושי זה שאנו חווים מכשיל אותנו, לעתים רבות, בביצוע השינויים המחשבתיים, הרגשיים וההתנהגותיים שאנו מבקשים לבצע. לשם שינוי כל אלו, עלינו להתמיד – לחזור על המחשבה או על ההתנהגות הרצויה בכל יום, באופן קבוע, עד אשר התנהגות זו תהפוך לחלק מאתנו, ל"אוטומט" החדש.
כדי להשתנות, עלינו להיות נחושים. מנטרה זו מזכירה לנו, כי בכל רגע, בכל דקה, יש לנו אחריות לעיצוב עצמי והזדמנות להתפתח ולהתקרב לאני האידיאלי שלנו. תמיד יהיה מרווח בינינו לבין האני האידיאלי שלנו וטוב שכך, כיוון שהמתח הנוצר מן המרווח הוא זה שמאפשר לאדם את הציפייה לשיפור עתידי. כך נוצרת מוטיבציה לפעילות בעתיד (המאפשרת יצירת משמעות), ואנו מונעים היווצרות אדישות וייאוש.
[xyz-ihs snippet="mailchimp"