האופי של האדם מורכב מדפוסי התנהגות שאימץ לאורך חייו. ישנן התנהגויות אשר אנו מאמצים לתקופות קצרות או לרגעים קצרים ונדירים, וישנן התנהגויות אשר אנו חוזרים עליהן שוב ושוב עד שהן הופכות לדפוס התנהגות – לאופי.
דפוס התנהגות נוצר באמצעות חזרתיות והתמדה.
חזרתיות והתמדה מתפקדות כשיטות מוצלחות ביותר לשטיפת מוח, אף אם הן מתבצעות באופן עצמאי ולפי רצוננו החופשי. האדם מחליט לאיזה מידע הוא חושף את עצמו במהלך יומו – והמידע הזה הוא זה שבונה את מערך המחשבות שלו, את רגשותיו ולבסוף גם את התנהגותו. המידע לו אנו חשופים מייצר אצלנו את דפוסי ההתנהגות שלנו – את האופי שלנו.
למשל, אם נחשוף עצמנו באופן תמידי למידע מלחיץ ומדכא, זה יהפוך להיות עולמנו. כאשר המידע אליו אנו חשופים באופן חזרתי הינו שלילי, אנו ניטה לחשוב מחשבות חרדתיות ומדוכדכות, נרגיש רגשות של פחד ושל חרדה, נאמץ אמונות שליליות על העולם – העולם הוא רע, האנשים רעים, גם אני רע, אני לא ראוי… וכן הלאה – ונתנהג בהתאם. אדם אשר מאמץ מערך אמונות שלילי שכזה, יאמץ דפוס התנהגות שלילי כלשהו כהסתגרות, חרדה חברתית, כעס או זעם, בוז וטינה, יהירות, האשמות וביקורת, וכן הלאה.
לעומת זאת, אם נחשוף עצמנו למידע מרגיע ומעורר ביטחון אשר גורם לנו להרגיש טוב עם עצמנו ועם העולם, אנו נחשוב מחשבות תואמות – העולם איננו רע, רוב האנשים הם טובים, גם אני בסדר גמור, אני ראוי, אני בן אדם.
כל מידע שאנו חשופים לו קובע את עולמנו הפנימי. כיוון שכל פיסת מידע שאנו נחשפים אליה משפיעה על מערך האמונות שלנו, חשוב כי כל אדם יבצע סינון מידע באופן מודע. חשוב לשלוט על כמות המידע ועל סוג המידע, אשר מגיע לאזנינו ולעינינו.
חזרתיות והתמדה קובעות את מהות תודעתו של האדם.
התודעה שלנו איננה ישות אחת אשר יושבת מאחורי ההגה ומחליטה מהו הצעד הבא על סמך כל המידע שנמצא ברשותה. התודעה שלנו מורכבת מכמה וכמה ישויות, כמה וכמה אזורים במוחנו ומחוצה לו, אשר מתחרים ביניהם על תשומת הלב ועל השליטה. ומי הוא זה שמנצח? האזור שעושה את ה"רעש" הגדול ביותר.
"רעש" נוצר כאשר הרבה אזורים במוח מעבירים את אותו המידע. ככל שיותר נוירונים "מאמינים" במסר, כך המסר חזק יותר.
כל נוירון הוא אנטנה. לאיזו תחנת רדיו הוא יאזין? זה תלוי בנו בלבד.
כל נוירון במוחנו מתפקד כאנטנה, המקודדת לקרוא מידע מתדר מסויים בשדה האלקטרומגנטי המקיף את המוח. כאשר אזורים רבים במוח (קבוצות נוירונים) מקודדים לאותו תדר בשדה, התדר הזה מקבל אנרגיה רבה. וככל שהיא גדולה יותר, האנרגיה הזו מקבלת את הזכות לומר את דבריה יותר בבירור ב'חדר התודעה'.
אם נקיף עצמנו במסרים שליליים, זה יהיה הקול השולט במוחנו. הקול של המערכת הלימבית (הרגשית) ושל הצרבלום (המוח הקטן) אלו קולות של חרדה, לחץ, פחד. Fight Flight or Freeze. כאשר אנו במצב תמידי של לחץ ופחד, אף אם זה בשל מחשבה בלבד, המוח מתנהג כאילו יש בסביבה נמר שעומד לתקוף בכל רגע. המוח מפנה את רוב האנרגיה אל חלקים בגוף המועילים בעת כזו – למשל, השרירים של הידיים, הרגליים, הלב והריאות ועוד – כל האיברים אשר זקוקים להם ביותר בעת שאנו מנסים לברוח מנמר מסוכן. חלקים אחרים בגוף נשכחים מאחור ללא טיפול, כיוון שהם חשובים פחות לעת זו. מערכת העיכול, למשל, תקבל פחות תקציב של אנרגיה מהמוח, כיוון שאין זמן לשבת ולעכל מזון בזמן בריחה מסכנה.
גופנו יודע להתמודד עם מצב לחץ לזמן קצוב בלבד.
הגוף שלנו יכול להתמודד יפה עם זמנים קצובים ולא תמידיים של לחץ וחרדה, כל עוד הרוגע חוזר לאחר מכן, ואנו חוזרים למצב של הומאוסטזיס (מצב מאוזן של פעילות מיטבית). האיילה, למשל, בורחת מהנמר ולאחר מכן נרגעת. הדופק שלה חוזר למצב נורמלי, הנשימה שלה הופכת לסדירה ואיטית, מערכת העיכול חוזרת לקבל אנרגיה כפי הצורך.
אך האיילה שונה מאתנו בדבר משמעותי אחד לפחות – היא איננה מעסיקה עצמה במחשבות טורדניות על העבר ועל העתיד אשר מייצרות אצלה רגשות של דיכאון וחרדה. היא איננה מכורה לתחושות הפחד שמייצרת הדרמה התקשורתית. זוהי תכונה מיוחדת של האדם, בעל המודעות העצמית המפותחת.
האיילה חוזרת למצב רגוע לאחר מצב הלחץ. היא חוזרת להביט בשקיעה, להרגיש את האדמה תחת רגליה, להתחמם בשמש. האדם – פחות. אנשים רבים, במיוחד כיום, חיים באופן תמידי עם רגשות של חרדה ושל דיכאון בשל המידע שהם מזינים עצמם בו. ולכן גופם מזניח, באופן קבוע, חלקים חשובים רבים. בעיות עיכול הפכו לנפוצות עד מאוד בעשורים האחרונים, כתוצאה מאורח החיים המלחיץ שאימצו בני האדם – אורח חיים אשר מזניח את מערכת העיכול.
הזנחת מערכת העיכול היא הזנחה של מערכת החיסון.
מבחינה כימית, הזנחת מערכת העיכול פוגעת בקהילת המיקרוביום האנושי המרכיבה את גופנו. כלל האורגניזמים אשר מאכלסים את גוף האדם וחיים עימו בסימביוזה: תאי גוף (10% מגופנו), וכל השאר (90% מגופנו) – חיידקים, וירוסים ופטריות ועוד.
חיידקי מערכת החיסון שלנו שוכנים ברובם במערכת העיכול, וכאשר מערכת העיכול מוזנחת – מוזנחת גם המערכת החיסונית. לכן, לא פלא שאנשים אשר חיים בלחץ תמידי, מתחילים לפתח מחלות ומיחושים כאלו ואחרים. זאת כיוון שהאורגניזמים המרכיבים את גופם לא מקבלים מספיק אנרגיה על מנת לבצע את תפקידם כראוי, הם מתחילים לשלוח מסרים חשמליים מבולבלים האחד לשני, וכאוס מתחולל בגוף.
כדי להיות בריאים, עלינו בראש ובראשונה להיות רגועים.
קיבלנו תודעה מפותחת, ויחד איתה – נטייה למחשבות טורדניות, ורצון חופשי המאפשר לנו לשלוט בהן. יש לנו יכולת לפתח תהליכי הבראה בגופנו. כל שצריך הוא שליטה עצמית במיקוד תשומת הלב שלנו.
אם ננתק עצמנו מגורמי הלחץ בחיינו ונקיף עצמנו במסרים חיוביים, מקדמים ומרוממים, ונבצע פעולות מרגיעות ושקטות – הכימיה בגופנו תשתנה בהתאם. כל החלקים בגופנו יקבלו אנרגיה כפי הצורך, ואנו נרגיש טוב הן פיזית והן נפשית.
כך נאמץ דפוסי התנהגות חדשים, וניצור תהליכי החלמה בגופנו:
נתנתק מדפוסי התנהגות שליליים המייצרים לחץ וחרדה
- לא נצפה בחדשות באופן חזרתי וקבוע (ניתן להסתדר ללא צפייה בהן כלל)
- לא נבלה את מיטב זמננו במדיה החברתית
- לא נלך למקומות בהם אנו חשים לא בנוח
- לא ניגפש עם אנשים הגורמים לנו לתחושות של לחץ ושל חרדה
- לא נעשה דברים אשר גורמים לנו להרגיש לא בנוח (נקשיב לאינטואיציה)
נאמץ דפוסי התנהגות חיוביים ומקדמים
- נבלה זמן איכות אמתי (ללא מסכים) עם היקרים לנו
- נחקור נושאים שמעניינים אותנו ומרגיעים אותנו
- ריפוי בעיסוק – נאמץ תחביב אמנותי כציור, פיסול, רקמה, בנייה בעץ, שדרוג רהיטים וכד'
- נאמץ הרגל של תנועה איטית מודעת
- נעשה מדיטציה בוקר וערב (גם 10 דקות עדיפות על כלום)
- נאמץ הרגל של טיול רגלי קבוע בבוקר או בערב
- נאמץ הרגל ספורטיבי – הליכה מהירה, בוקסינג, ריצה, ריקוד. כל תנועה שהיא – מועילה באופן פלאי
- נאמץ בעל חיים או צמח (טיפול באחר אשר מחוצה לי מפתח רוגע ותחושת משמעות)
- נשב בטבע ונתבונן בו לפרקי זמן ארוכים
קראו כתבה רלוונטית נוספת בנושא:
היו בריאים ומחוזקים,
מיכל.
