עלינו לברר מול עצמנו:
בידי מי מצויה השליטה על רגשותיי ועל התנהגותי?
לעתים קרובות, כאשר אנו נוטים לכעוס, אנו תופשים את המציאות כך:
"הוא (או היא) עצבן אותי, ולכן אני כועס".
כאשר עולה בנו מחשבה כזו, אנו למעשה מייחסים את השליטה על רגשותינו ועל התנהגותנו לגורמים חיצוניים (הסביבה), ולא לגורמים פנימיים (אני עצמי).
אדם אשר באופן קבוע מייחס את האחריות על רגשותיו ועל התנהגותו לגורמים חיצוניים, נחשב כאדם בעל 'מקור שליטה חיצוני'. איזה מצב נורא להיות בו, זו הרי תחושה של חוסר אונים מוחלט. לו היינו מקבלים וידוי כנה ומציאותי של המצב מאישה בעלת שליטה חיצונית, לדוגמה, הוא היה נשמע בערך כך:
"התנהגותי איננה באשמתי – היא תגובה למה שאת/ה עשית. אני נעלבת בקלות מדבריהם ומהתנהגותם של אחרים. האם האנשים סביבי מחליטים איך אני מרגישה בכל רגע ורגע? אני מרגישה שאין לי שליטה על עולמי."
אלו תחושות לא פשוטות להתמודדות, והן גורמות לסבל נפשי. המטרה שלנו באימונים הקוגניטיביים היא לשנות את תפישת המציאות כך שחוסר הביטחון יתמוסס, ואת מקומו יתפוס אומץ לב; ההתכנסות תתפוגג, ואת מקומה נתפוס אנחנו – במלוא הדרנו – על כל תכונותינו הטובות והפחות טובות. ללא התנצלויות. אדם אשר מבין כי השליטה על רגשותיו ועל התנהגותו היא שלו בלבד, מודע לכך ופועל על מנת ליישם זאת בפועל, נקרא אדם בעל 'מקור שליטה פנימי'. ולמטרה הזו בדיוק אנחנו מכוונים את החץ שלנו.
הצעד הראשון לביצוע שינוי הוא פיתוח מודעות לכך שקיימת בעיה.
לשם ההמחשה, נגדיר אדם הנוטה לרגוז באופן קבוע. הוא לא נולד רגזן. הוא היה ילד חביב ונעים. אך עם השנים, עקב נסיבות חיים לא פשוטות כאלו ואחרות אשר לימדו אותו תסכול אך לא לימדו אותו לפתור את התסכול, רגז יותר ויותר. הרגזנות הפכה לדפוס התנהגות. כל האנשים מכעיסים את חברנו הרגזן. כל הסיטואציות מכעיסות. כל מה שמתרחש – מרגיז, לא מתאים לו, מפריע לו במסלולו.
דפוס ההתנהגות נטמע כחלק מהאופי.
אך עתה, עלתה מודעותו לדבר. הרגזן (או הפחדן, או הביישן, או החרד, או המדוכא וכד') – רוצה להשתנות. כבר לא נעים לו להיות רגזן. הוא מבקש עזרה.
המטרה המשותפת שלנו בתהליך האימון היא להביא את הרגזן לכדי תפישת המציאות הבאה:
"אני זה שבוחר להתרגז. השליטה על רגשותיי היא שלי, ושלי בלבד. אם אני כועס – זה עליי. לא הצלחתי לשלוט ברגשותיי. לא הצלחתי לעצור את פירוש המציאות האוטומטי שלי."
תפישת מציאות כזו היא בריאה יותר לרגזן ולסביבתו, והולמת את האופן בו המוח פועל. אנשים ימשיכו להתנהג באותו האופן, והרגזן הוא זה שישתנה. הרגזן ילמד את הכלים שיעניקו לו את היכולת לפרש את המציאות באופן שונה. כך, רגשותיו ישתנו בהתאם. האופי שלו ישתנה, והוא יתמודד עם הנסיבות החיצוניות באופן אחר. תתפתח בו תפישת מציאות חדשה אשר תאפשר לו להתנהל בצורה שונה מול אנשים אחרים ומול עצמו. חייו ישתנו ללא היכר.
איך משנים אופי?
כדי לשנות את האופי שלנו, עלינו לשנות את דפוסי ההתנהגות שלנו.
דפוסי ההתנהגות שלנו הינם תוצאה של הדרך שבה אנו מפרשים את המציאות. כדי לשנות דפוס התנהגות, עלינו לשנות את הפרשנות שמעניק המוח שלנו לסיטואציה. הפרשנות שהמוח שלנו מעניק לסיטואציה מסויימת, מקורה בידע קודם שיש לו על הנושא, או על נושאים דומים / רלוונטיים לעניין. מן הידע הקודם אשר אגור בזכרונותינו, המוח מסיק מסקנות ופועל בהתאם.
לדוגמה:
נניח, למשל, אדם שלרוב מתנהג בפחדנות. הוא, בדיוק כמו הרגזן, לא נולד פחדן. הפחדנות היא תכונה אשר מוחו אימץ לאחר ניסיון קודם בסיטואציות שדרשו אומץ. באותן סיטואציות לא עלה בידו של הפחדן להתנהג באופן אמיץ, ולכן מוחו 'הסיק' כי הוא איננו אמיץ. התנהגות מסויימת, הנתפשת כהתנהגות 'פחדנית', חזרה על עצמה עד אשר הפכה לדפוס התנהגות קבוע. לחלק מן האופי.
דפוס ההתנהגות הוא זה אשר יצר את האמונה: 'אני פחדן'.
כאשר אדם זה ייתקל בסיטואציה בה יהיה עליו לבחור בין התנהגות אמיצה לבין זו שאיננה אמיצה, מוחו ישלוף תבנית אוטומטית של התנהגות פחדנית אשר עשה בה שימוש בעבר בסיטואציות דומות.
תהליך אוטומטי זה מתבצע בתת המודע. על מנת לשבור את האוטומט הזה עלינו להעלותו למודעות ולהחליפו באוטומט אחר. עלינו להחליף דפוס התנהגות שלילי בדפוס התנהגות חיובי. כאשר דפוס ההתנהגות החדש יהפוך לאוטומטי (לפי מחקרים עדכניים, בין 2-3 חודשים), תיווצר באדם אמונה עצמית חדשה. לא עוד פחדן – אלא מתמודד באומץ על אף הפחד. אמיץ.
המודעות למרכיבי החוויה משנה את החוויה.
עלינו להיות מודעים לבעיה על מנת שנוכל לעצור את האוטומציה התבניתית במוחנו ולפעול באופן שונה. המודעות לבעיה מובילה לתפישת מציאות חדשה של הסיטואציה.
האופן בו נתפוש את הסיטואציה ישנה את החוויה שלנו. וכאשר החוויה משתנה, משתנה גם הפרשנות שמעניק לה המוח, ומשתנים גם הרגשות הנוצרים בעקבות החוויה. את המודעות ניתן לפתח באמצעות אימון קוגניטיבי התנהגותי יומיומי,שכל אדם מסוגל לו.
אנרגיה הופכת לחומר.
מחשבה (אנרגיה) הופכת לרגש (חומר כימי), שמיתרגם לדפוס התנהגות.
קל יותר לשלוט על התוצאה ברמת האנרגיה (המחשבה), לפני שהיא מיתרגמת לפורמט החומרי (הרגש וההתנהגות).
כל רגש שמפיק המוח שלנו – כאהבה, פחד, שמחה וכד' – הוא כימיקל, חומר מוחשי, אשר מוחנו מייצר בהתאם להתנסותו עם הסביבה. או יותר נכון, בהתאם לפרשנותו את הקורות בסביבה עקב אמונות ומחשבות. שכן הסביבה יכולה להיות אחת, והפרשנויות יכולות להיות מאה, בהתאם למספר האנשים החווים.
המוח מפרש את הסיטואציה בהתאם למידע שיש לו על סיטואציות דומות, בתוך 'מאגר המידע' שלו.
יש בנו את היכולת להחליף את המידע השמור הזה במידע אחר. להחליף את הפרשנות שהמוח מעניק לסיטואציה. ורגשותינו והתנהגותנו משתנים בהתאם.
לאחר שנשנה את הפרשנות שלנו, אנו נתפוש את המציאות באופן שונה.
במקום לתפוש סיטואציה כמאיימת – נתפוש אותה כמאתגרת. במקום לתפוש סיטואציה כמביכה – נתפוש אותה כמצחיקה. במקום לתפוש סיטואציה כמדכאת – נתפוש אותה כזמן טוב להראות אומץ לב. הפרשנות שהמוח מעניק לסיטואציה קובעת מי אנחנו, ומהם ערכינו. והכל תלוי בכימיקלים, שיש לנו שליטה על כמות הפקתם.
בריאות נפשית – ופיזית – הן תוצאה של מחשבות חיוביות המיתרגמות לכימיה חיובית בגוף.
שיניתם את המחשבות? שיניתם את עצמכם, הלכה למעשה.
מחשבה מובילה לרגש המוביל להתנהגות. והתהליך הוא גם הפוך – התנהגות מעוררת תבנית של רגש אשר מעורר תבנית של מחשבה. ולכן שינוי דפוס התנהגות מוביל לשינוי הרגש והמחשבה. באמצעות תרגילים קוגניטיביים התנהגותיים תוכלו לשנות דפוסי התנהגות אשר גורמים לכם להפיק רגשות שליליים, ולייצר מחשבות טורדניות. במקום דפוסי ההתנהגות השליליים אתם תאמצו דפוסי התנהגות חיוביים. דפוסי ההתנהגות החיוביים הללו ייצרו קשרים חדשים במערכת התקשורת בין הנוירונים במוחכם. הקשרים החדשים יגרמו להיווצרותן של מחשבות חדשות ומתאימות. המחשבות הללו ייתרגמו במוחכם לכדי חומרים כימיים של רגשות חיוביים כשמחה, סיפוק וגאווה, ביטחון וערך עצמי גבוה.
דפוסי התנהגות חיוביים יוצרים תהליכים אפיגנטיים המובילים לריפוי נפשי וגופני.
הצעד הראשון הוא לבצע את ההחלטה: אני מתחיל/ה במסע להתפתחות ולצמיחה.
זקוקים להדרכה במסע האישי שלכם?
לא יודעים כיצד להתחיל? אשמח לעזור.
אם החלטתם שהגיע הזמן לשינוי ולצמיחה גם עבורכם ואתם מרגישים צורך בליווי צמוד, השאירו לי הודעה:
יום מקסים,
מיכל.
